בְּהִתְעַטֵּ֬ף עָלַ֨י ׀ רוּחִ֗י וְאַתָּה֮ יָדַ֪עְתָּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח־ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ טָמְנ֖וּ פַ֣ח לִֽי׃
תלמוד ירושלמי ברכות
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ יוֹצֵא לָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּרוֹ בֶּהָרִים וּמְרַשְּׁלוֹ בִּגְבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ תֵּן דַּעְתָּךְ שֶׁלֹּא תַזִּיק בִּרְיוֹתָי. מַה טַעַם כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף. מְשַׁלְהִי לֵיהּ. כְּמַה דְּאַתְּ אֲמַר בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי. כָּל כַּךְ לָמָּה. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי. בִּשְׁבִיל נְשָׁמוֹת שֶׁעָשִׂיתִי.