תהילים קמז:ט מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי פאה וכתובות

רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר כֲּהָנָא כְּתִיב אוֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ וְלֹא תֵדָע. טִילְטֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל עוֹשֵׂי מִצְוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין אוֹתָן בֶּאֱמוּנָה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק כְּתִיב מִכָּל מִשְׁמָר נְצוֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תוֹצְאוֹת חַיִּים. מִכָּל מַה שֶׁאָמְרוּ לָךְ בַּתּוֹרָה הִשָּׁמֵר שֶׁאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מֵהֶן יוֹצֵא לְךָ חַיִּים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כֲּהָנָא הִשְׁוָה הַכָּתוּב מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת לְמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת זֶה שִׁילּוּחַ הַקַּן. וּמִצְוָה חֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת זֶה כִּיבּוּד אָב וְאֵם. וּבִשְׁתֵּיהֶן כְּתִיב וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. אָמַר רִבִּי אָבוּן וּמָה אִם דָּבָר שֶׁהוּא פְרִיעַת הַחוֹב כְּתִיב בּוֹ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךְ. דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן כִּיס וְסִיכּוּן נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי לֵוִי וְהוּא דְּרַבָּה מִנָהּ גָּדוֹל הוּא דָּבָר שֶׁהוּא בִּפְרִיעַת חוֹב מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּפְרִיעַת חוֹב. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי כְּשֵׁם שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָן שָׁוֶה כָּךְ פּוּרְעָנוּתָן שָׁוֶה. מַה טַעַם עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִקֲּהַת אֵם. עַיִן שֶׁהִלְעִיגָה עַל כִּיבּוּד אָב וְאֵם וּבִיזָּת עַל לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים יִקְּרָוּהָ עוֹרְבֵי נַחַל יָבוֹא עוֹרֵב שֶׁהוּא אַכְזָרִי וְיִקְּרֶנָּה וְאַל יֶהֱנֶה מִמֶּנָּה. וְיֹאכְלוּהָ בְּנֵי נֶשֶׁר. יָבוֹא נֶשֶׁר שֶׁהוּא רַחֲמָן וְיֹאכְלֶנָּה וְיֶהֱנֶה מִמֶּנָּה.

כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה ועורבא בעי בניה והכתיב (תהלים קמז, ט) לבני עורב אשר יקראו לא קשיא הא בחיורי הא באוכמי