יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃
ברכות
א"ר יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמר (תהלים קמט, ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישא דענינא דכתיב (תהלים קמט, ה) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם.
אבות דרבי נתן נוסח ב
כיון שראה משה מטתו של אהרן מוצעת ומלאכי השרת עומדין ומספידין נתחמד לאותה מיתה שנאמר ומות בהר אשר אתה עולה שמה (לומר) [וגו'] כאשר מת אהרן אחיך (דברים ל"ב נ') באותה מיתה שחמדת. וכיון שהגיע קיצו של משה להפטר מן העולם בא מלאך המות ועמד כנגדו (זעפו ומסלקו) [זעפו משה וסלקו] בנזיפה. אמר מה אם בשליחותי לא (יוכל) [היית יכול] לעמוד האיך אתה מבקש למסור לך נשמתי. אם בשעה [שהייתי] יושב לא היית יכול לעמוד היאך אתה מבקש למסור לך נשמתי. הלך לו מלאך המות אצל הגבורה אמר לו רבש"ע משה עבדך אינו מבקש למסור לי את נשמתו. הלך לו משה אצל הגבורה [ואמר] רבון העולמים הודיעני לאיזו מיתה אני מת אם לענין הראשון כבר נגזרה עלי גזירה שלא אכנס לארץ ח"ו שימצא בידי עון. משיבה אותו רוח הקודש (אמר) [ואמרה] לו משה מוצל את אין בידך עון. אין אתה מת אלא על גזירת אדה"ר [שנאמר] אביך הראשון חטא (ישעי' מ"ג כ"ז). בשר המקום למשה שהוא נוטל נשמתו בעולם הזה ומחזירה לו לעולם הבא. נטל הקב"ה נשמתו של משה ונתנה עם נפשותיהם של צדיקים תחת כסא הכבוד להיות לו מודה ומשבח שנאמר יעלזו חסידים בכבוד [וגו'] רוממות אל בגרונם [וגו'] לעשות נקמה בגוים [וגו'] לאסור מלכיהם בזקים לעשות בהם משפט כתוב (תהלים קמ"ט ה' - ח'). כיון שראו ישראל מטתו של משה מוצעת מכל כבודו של עולם (כלפי) [על כנפי] השכינה על תחום ארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד בני גד שנאמר עלה אל הר העברים הזה [הר נבו] (דברים ל"ב מ"ט):