תלמוד ירושלמי פסחים
הלכה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אַ֣ךְ בְּכוֹר־שׁ֡וֹר אֽוֹ־בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ־בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קוֹדֶשׁ הֵ֑ם אֶת־דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר וְדַם־זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל־מִזְבַּח֙ יְי אֱלֹהֶ֔יךָ. אִם שְׁפִיכָה לָמָּה זְרִיקָה. וְאִם זְרִיקָה לָמָּה שְׁפִיכָה. תַּנֵּי. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יַטִּיף. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יַזֶּה. יִשָּׁפֵךְ֙. לֹא יִזְרוֹק. וּפִירֵשׁ בַּקַּבָּלָה. כֹּהֲנִים זוֹרְקִין אֵת הַדָּם מִיַּד הָלְוִיִּם. הָכֹּל מוֹדִין בִּשְׁפִיכָה דִי הָכֶין. בְּהַזָּייָה דִי הָכֵין. [וּמַה] מַפְלִיגִין. בִּזְרִיקָה. רִבִּי מָנָא אָמַר. זְרִיקָה כְעֵין שְׁפִיכָה. רִבִּי חֲנַנְיָה אָמַר. זְרִיקָה כְעֵין הַזָּייָה. אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְייָא. קִרָייָא מְסַייֵעַ לְרִבִּי חַנַנְיָה. כִּי מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹֽא־זוֹרַק עָלָי֖ו טָמֵ֥א יִהְיָה וגו׳. הָא דִיי לָא קַייָם גַּבָּהּ הַזָּייָה וְאָתְּ צְווַח לָהּ זְרִיקָה.
סנהדרין
ב"ש דתנן ב"ש אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר (שנאמר (דברים יב, כז) ודם זבחיך ישפך) ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף בחטאת שנתנן במתנה אחת כיפר