תלמוד ירושלמי ראש השנה
בֵּית דִּין שֶׁרָאוֹ אֶת הַהוֹרֵג. אָֽמְרוּ. אִם רוֹאִין אָנוּ אוֹתוֹ אֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ. לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. דִּכְתִיב וְעֵינֵי֖נוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃ מִכָּל־מָקוֹם. וַהֲרֵי רָאוּ. וּבֵית דִּין שֶׁרָאוֹ אֶת הַהוֹרֵג. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יַעַמְדּוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ לִפְנֵיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יַעַמְדּוּ כוּלָּן וְיָעִידוּ בְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִים כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בְּעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ.
תלמוד ירושלמי סוטה
נִמְצָא סָמוּךְ לכפר. אֲנִי אוֹמֵר סַרַקִיִים הָֽרְגוּהוּ. לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם. אֲנִי אוֹמֵר. גּוֹיִם הָֽרְגוּהוּ. אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין. לֹא הָיוּ מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. דִּכְתִיב יָדֵינוּ לֹא שָֽׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וגו׳.
תלמוד ירושלמי סנהדרין
הלכה: הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם כול׳. כְּשֵׁם שֶׁאַתְּ דּוֹרֵשׁ בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ כָּךְ אַתְּ דּוֹרֵשׁ בְּזִקְנֵי בֵית דִּין. שֶׁנֶּאֱמַר ויָֽצְא֖וּ פְּרָט לְחִיגְרִים. וְאָֽמְר֑וּ פְּרָט לְאִילְּמִים. יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙ פְּרָט לְגִידְמִים. וְעֵינֵי֭נוּ לֹ֥א רָאֽוּ פְּרָט לְסוּמִין. מַגִּיד הַכָּתוּב כְּשֵׁם שֶׁזִּקְנֵי בֵית דִּין שְׁלֵימִין בְּצֶדֶק כָּךְ הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת שְׁלֵימִין בְּאֵיבָרֵיהֶן.