מקורות בתלמוד על יחזקאל 2:3

רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יְהוּדָה. חַד אָמַר. לֹא גָלוּ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עֲרֵילִים. וְחָרָנָה אָמַר. לֹא גָלוּ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ מַמְזֵירִים. מָאן דְּאָמַר. עֲרֵלִים. לַמִּילָה וּלְמִצְוֹת. וּמָאן דְּאָמַר. מַמְזֵירִים. מֵאֲבוֹתֵיהֶם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כִּיתּוֹת שֶׁלְּמִינִים. מַה טַעֲמָא. בֶּן־אָדָם֙ שׁוֹלֵ֨חַ אֲנִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גּוֹיִ֥ם הַמּֽוֹרְדִ֖ים אֲשֶׁ֣ר מָֽרְדוּ־בִ֑י. אֶל גּוֹי הַמּוֹרֵד אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֶל־גּוֹיִ֥ם הַמּֽוֹרְדִ֖ים אֲשֶׁ֣ר מָֽרְדוּ־בִ֑י הֵ֤מָּה וַֽאֲבוֹתֵיהֶם פָּ֣שְׁעוּ בִ֔י עַד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ רִבִּי בֶרֶכְיָה וְרִבִּי חֶלְבּוֹ בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. לְשָׁלֹש גָּלִיּוֹת גָּלוּ יִשְׂרָאֵל. אַחַת לִפְנִים מִנְּהַר סַנְבַּטְיוֹן וְאֶחָד לְדַפְנֵי שֶׁלְּאַנְטִוֹכְיָא וְאַחַת שֶׁיָּרַד עֲלֵיהֶם הֶעָנָן וְכִסָּה אוֹתָם. כְּשֵׁם שֶׁגָּלוּ לְשָׁלֹש גָּלִיּוֹת כָּךְ גָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה לְֹשָלֹש גָּלִיּוֹת. מַה טַעַם. בְּדֶ֥רֶךְ אֲחוֹתֵךְ֭ הָלָכְ֑תְּ וְנָתַתִּ֥י כוֹסָהּ֭ בְּיָדֵֽךְ׃ וּכְשֶׁהֵן חוּזְרִין הֵו חוּזְרִין מִשָּׁלֹש גָּלִיּוֹת. מַה טַעַם. לֵאמֹ֤ר לַאֲֽסוּרִים֙ צֵ֔אוּ אֵילּוּ שֶׁגָּלוּ לִפְנִים מִנְּהַר סַנְבַּטְיוֹן. לַאֲֽשֶׁ֥ר בַּחוֹשֶׁךְ הִגָּל֑וּ אֵילּוּ שֶׁיָּרַד עֲלֵיהֶם הֶעָנָן וְכִסָּה אוֹתָם. עַל־דְּרָכִ֣ים יִרְע֔וּ וּבְכָל־שְׁפָיִי֖ם מַרְעִיתָֽם אֵילּוּ שֶׁגָּלוּ לְדַפְנָא שֶׁלְּאַנְטִוֹכְיָא.