תלמוד ירושלמי תענית
הלכה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יַנִַּאי. שֵׁיתֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁלְפַּלְמֶנֵטָרִין קְטַנָּה. אָמַר הַמֶּלֶךְ. אִם אֲנִי מְנִיחָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא אֲבִידָה הִיא. אֶלָּא הַרֵינִי עוֹשֶׂה לָהּ שַׁלְשֶׁלֶת. שֶׁאִם אָֽבְדָה. הַשַּׁלְשֶׁלֶת תְּהֵא מוֹכַחַת עָלֶיהָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִם מְנִיחַ אֲנִי אֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹת שֶׁהֵם נִבְלָעִין הֵן בֵּין הָאוּמּוֹת. אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי מְשַׁתֵּף שְׁמִי הַגָּדוֹל בָהֶם וְהֵן חַיִּים. מַה טַעַם. וְיִשְׁמְע֣וּ הַֽכְּנַֽעֲנִ֗י וְכֹל֙ יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ וְנָסַ֣בּוּ עָלֵ֔ינוּ וְהִכְרִ֥יתוּ אֶת־שְׁמֵינוּ מִן־הָאָ֑רֶץ וּמַֽה־תַּֽעֲשֵׂה֭ לְשִׁמְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃ שֶׁהוּא מְשׁוּתָּף בָּנוּ. [מִיַּד] וַיֹּ֧אמֶר ײ אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ קוּם לָ֑ךְ. קֻם לָךְ הַהוּא דַאַדְכַּרְתְּ.