תלמוד ירושלמי חגיגה
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַמִּתְכַּבֵּד בַּקָּלוֹן חֲבֵירוֹ אֵין לוֹ חֶלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. הַמִּתְכַּבֵּד בִּכְבוֹד חַי הָעוֹלָמִים לֹא כָל־שֶׁכֵּן. מַּה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. מָ֤ה רַ֥ב טוּבְךָ֘ אֲשֶׁר־צָפַ֪נְתָּ לִּֽירֵיאֶיךָ. אַל יְהִי לוֹ בְּמָ֤ה רַ֥ב טוּבְךָ֘. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב כְּבוֹד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וגו׳. כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. כְּבוֹד מְ֝לָכִ֗ים חֲקוֹר דָּבָֽר׃ מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי לֵוִי. הֲזֹ֣את יָ֭דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד. אֲבָל אַתְּ מִנִּ֤י שִׂי֭ם אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ׃