תלמוד ירושלמי תענית
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בְּכָל־מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשֵׂרָאֵל גָּלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. גָּלוּ לְמִצְרַיִם וְגָלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַם. הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֨יתִי֙ לְבֵית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה׃ גָּלוּ לָבָבֶל וְגָלָת שְׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַם. לְמַֽעַנְכֶ֞ם שׁוּלַּחְתִּי בָבֶ֗לָה. גָּלוּ לְמָדַי וְגָלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַמָא. וְשַׂמְתִּ֥י כִסְאִ֖י בְּעֵילָ֑ם. וְאֵין עֵילַם אֶלָּא מָדַי. כְּמַה דַתְּ אֲמַר. וַֽאֲנִי֙ בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֔ה אֲשֶׁר֭ בְּעֵילָ֣ם הַמְּדִינָה֑. גָּלוּ לְיָוָן וְגָלָת הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַם. וְעֽוֹרַרְתִּ֤י בָנַ֨יִךְ֙ צִיּ֔וֹן עַל־בָּנַיִ֖ךְ יָוָן֑. גָּלו לָרוֹמֵי הַשְּׁכִינָה עִמָּהֶן. מַה טַעַם. אֵלַי֙ קוֹרֵא מִשֵּׂעִ֔יר שֹׁמֵר֙ מַה־מִּלַּ֔יְלָה. אָֽמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִישַׁעְיָה. רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה. מַה יוֹצֵא לָנוּ מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה הַזֶּה. אָמַר לָהֶן. הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁנִּשְׁאַל. כֵּיוָן שֶׁשָּׁאַל חָזַר אֶצְלָן. אָֽמְרוּ לוֹ. שׁוֹמֵר֭ מַה־מִּלֵּֽיל׃ מַה מִילֵּל שׁוֹמֵר הָעוֹלָמִים. אָמַר לָהֶן. אָמַ֣ר שׁוֹמֵר אָתָ֥א בוֹקֶר וְגַם־לָיְ֑לָה. אָֽמְרוּ לוֹ. וְגַם־לָיְ֑לָה. אָמַר לָהֶן. לֹא כְאַתֶּם סְבוּרִים. אֵלָּא בוֹקֶר לַצַּדִּיקִים וְלַיְלָה לָרְֽשָׁעִים. בּוֹקֶר לְיִשְׂרָאֵל וְלַיְלָה לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם. אָֽמְרוּן לֵיהּ. אִימַת. אֲמַר לוֹן. אֵימַת דִּאַתּוֹן בָּעֵיי הוּא בָעֵי. אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ. אָֽמְרוּ לוֹ. מִי מְעַכֵּב. אָמַר לָהֶן. תְּשׁוּבָה. שׁוּבוּ אֵתָֽיוּ׃
בבא קמא
רב אמר מבעה זה אדם דכתיב (ישעיהו כא, יב) אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו