תלמוד ירושלמי תענית
אֲמַר לוֹן. אֲפִילוּ כֵן מַה חֲמִיתוֹן. אָֽמְרוּן לֶיהּ. אֶ֣רֶץ אוֹכֶלֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔יא. כָּל־קֵירְווָא דַהֲווִינָן עָלִין תַּמָּן הֲוִינָן מַשְׁכַּחִין מֵתִין. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בַּטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם אָמַרְתֶּם אֶ֣רֶץ אוֹכֶלֶת יֽוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔יא. כָּל־קִרְייָה דַהֲווֹן עָלֵין בָּהּ הֲוָה טָב קַרְתָּא מַיִית. עַד דַּהֲווֹן מִיטַפְּלִין בֵּיהּ הֲווֹן מְײַלְּלִין קַרְתָּא וְנַפְקִין לוֹן וּבַר נַשׁ לָא יְדַע בְּהוֹן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְאַמַרְתוֹן וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֨ינוּ֨ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִי֖נוּ בְּעֵֽינֵיהֶֽם׃ יָֽדְעִין הֲוִיתוֹן מַה דַהֲוִינָא עֲבַד לְכוֹן בְּאַפֵּיהוֹן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דִּיבְּרוּ [דְבָרִים] כְּלַפֵּי לְמַעֲלָן. כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃ אָֽמְרוּ. כִּבְיָכוֹל אֶפִילוּ לָא יְכִיל לְהוֹן. רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. לְק֣וֹל ׀ הֲמוּלָּ֣ה גְדוֹלָה. לְקוֹל (הַמִּילַּה) [הֲמוּלָה] הַגְּדוֹלָה שֶׁאָמַרְתֶּם. הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו׃
מנחות
יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו יבא זה זה משה דכתיב (שמות לב, א) כי זה משה האיש ויקבל זאת זו התורה דכתיב (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה מזה זה הקב"ה דכתיב (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו לעם זו אלו ישראל שנאמר (שמות טו, טז) עם זו קנית
מנחות
מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה יצתה בת קול ואמרה לו (ירמיהו יא, טז) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מה זית זו אחריתו בסופו אף ישראל אחריתן בסופן