תלמוד ירושלמי סנהדרין
אָמַר רִבִּי הוּנָא. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמָאן דְּאָמַר. אוּב זֶה הַמַּעֲלֶה בִזְכוּרוֹן. מַה טַעֲמָא. קָֽסֳמִי־ נָ֥א לִי֙ בָּא֔וֹב וְהַ֣עֲלִי לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֹמַר֭ אֵלָיִיךָ׃ מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִיכָּן דַּהֲוָת יָדְֽעָה מִילִּין מִלִּין סַגִּין. מַאי כְדוֹן. וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֨רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ.
סנהדרין
מיתיבי (ישעיהו כט, ד) והיה כאוב מארץ קולך מאי לאו דמשתעי כי אורחיה לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי