תלמוד ירושלמי סוטה
קִרְייָא אָמַר. מַקְרִין וְאַחַר כָּךְ מְבַזִּין. וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה. מְבַזִּין וְאַחַר כָּךְ מַקְרִין. אָמַר רִבִּי אִילַי. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב וְהֶעֱמִיד וְהֶעֱמִידָהּ וְכִי יוֹשֶׁבֶת הָייְתָ. אֶלָּא מַחְמָת עֶמְדָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה פוֹרֵעַ אֶת רֹאשָׁהּ.
תלמוד ירושלמי סוטה
משנה: הָֽיְתָה מְכוּסָּה בִלְבָנִים מְכַסָּהּ בִּשְׁחוֹרִים. הָיוּ עָלֶיהָ כְלֵי זָהָב וְקַטֶלָּיוֹת נְזָמִים וְטַבָּעוֹת מַעֲבִירָם מִמֶּנָּהּ כְּדֵי לְנַװְלָהּ וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוּ מִמַּעֲלָה מִדַּדֶּיהָ וְכָל־הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא וְרוֹאֶה חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁלִּיבָּהּ גַּס בָּהֶן. וְכָל־הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְנִוַּסְּרוּ כָּל־הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶינָה.