תלמוד ירושלמי יבמות
הלכה: עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲסוּרִין כול׳. עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית. מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. וְדִכְװָתָהּ אֲדוֹמִי וְלֹא אֲדוֹמִית. מִצְרִי וְלֹא מִצְרִית. כְּתִיב עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם. הָיָה לָהֶם לַנָּשִׁים לְקַדֵּם. כְּתִיב אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ וַאֲשֶׁר יָעַץ. מִי דַרְכּוֹ לִשְׂכוֹר. הָאִישׁ וְלֹא הָאִשָּׁה. מִי דַרְכּוֹ לְיָעֵץ. הָאִישׁ וְלֹא הָאִשָּׁה.
עבודה זרה
אלא מאי ויודע דעת עליון שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דקאמר להו נביא (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'
סנהדרין
והיינו דקאמר להו נביא לישראל (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה' מאי למען דעת צדקות ה' אמר להן הקב"ה לישראל דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט