תלמוד על נחמיה 12:11

הלכה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה כול׳. רַב אָמַר. בַּתְּחִילָּה. וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּֽית־ײ בִּירושָׁלִַם אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. וְדָוִיד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ. שִׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וְשָׂרֵי. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹוֹת וגו׳. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֶל בַּר רִבִּי יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת.

הלכה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה כול׳. רַב אָמַר. בַּתְּחִילָּה. וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּֽית־ײ בִּירושָׁלִַם אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. וְדָוִיד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ. שִׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וְשָׂרֵי. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹוֹת וגו׳. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֶל בַּר רִבִּי יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת.

אֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל ע״א. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כַּתְּחִילָּה. וַיַּעַ֤ל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. יָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת־בֵּֽית־יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָה֭ לוֹ אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶי֖ךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ. הַשִּׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וַֽחֲצִי֭ שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹוֹת גְּדוֹלֹוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָה לְשַׁעַ֭ר הָאַשְׁפֹּֽת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֶל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.