תלמוד על במדבר 22:5

כֵּיצַד הָיוּ מְהַלְּכוֹת. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׂמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְחָרָנָא אָמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דּוֹרְשִׁין. וְהַתּוֹדָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית הַֽהוֹלֶ֥כֶת לְמוֹל וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲרֶ֑יהָ. מָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְה֥וּא יֹשֵׁב֭ מִמֻּלִֽי. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּמָלַ֧ק אֶת־רֹאשׁ֛וֹ מִמּ֥וּל עָרְפּ֖וֹ. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. נִמְצָא כָל־מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בְּתוֹדָה אַחַת. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ.נִמְצָא כָל־מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בִּשְׁתֵּי תוֹדוֹת. מָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. יֵאוּת דְּתַנִּינָן. הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְחַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶא. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. אֵי זוֹ הִיא הַפְּנִימִית. זוֹ שֶׁסְּמוּכָה לַבַּיִת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוּחָנָן. עַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת. אָמַר רִבִּי זֵירָא. תַּנֵּיי תַמָּן. נָבִיא יֵשׁ כָּאן אוּרִים וְתוּמִּים לְמָה אֲנִי צָרִיךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ אוּרִים וְתוּמִּים.

מנהני מילי דתנו רבנן ממול ערפו מול הרואה את העורף וכן הוא אומר (במדבר כב, ה) והוא יושב ממולי ואומר (ירמיהו ב, כז) כי פנו אלי עורף ולא פנים מאי ואומר וכי תימא עורף גופיה לא ידעינן היכא דנדע מול דידיה היכא תא שמע כי פנו אלי עורף ולא פנים מכלל דעורף להדי פנים

כתיב (במדבר כב, ה) בן בעור וכתיב (במדבר כד, ג) בנו בעור אמר רבי יוחנן אביו בנו הוא לו בנביאות