תלמוד ירושלמי יומא
הלכה: בַּתְּחִילָּה תוֹחְבָהּ בָּרוֹטֶב. אְִם שָׁבָה נַפְשָׁהּ הֲרֶי זֶה יָפֶה. וְאִם לָאו נוֹתְנִין לָהּ מִגּוּפוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. שְׁתֵּי עוֹבְרוֹת בָּאוּ לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן. שְׁלַח לְגַבָּן תְּרֵין תַּלְמִידִים. אֲמַר לוֹן. אָֽזְלוֹן וְאָֽמְרוֹן לוֹן. צוֹמָא רַבָּה הוּא. אָֽמְרוּן לְקַדְמִייָא וּשְׁדַךְ. וְקָרוּי עֲלוֹי מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִ֗י אֵ֥לִי אָֽתָּה׃ אָֽמְרִין לְתִינְייָנָא וְלָא שְׁדַךְ. וְקָרוּן עֲלוֹי זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּ֘ע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃