תלמוד ירושלמי חגיגה
רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא שָׁאַל לְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מָהוּ דֵין דִּכְתִיב סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּ֭עֲרָבוֹת בְּיָ֥הּ שְׁ֝מ֗וֹ וְעִלְז֥וּ לְפָנָֽיו׃ אָמַר לֵיהּ. אֵין לָךְ כָּל־מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְמוּנֶּה עַל בִּיָּה שֶׁלּוֹ. וּמִי מְמוּנֶּה עַל בִיאָה שֶׁבְּכוּלָּם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּיָ֥הּ שְׁ֝מ֗וֹ. בִּי־יָה שְׁ֝מ֗וֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָעְזָר. רַבָּךְ לָא הֲוָה דְרַשׁ כֵּן. אֶלָּא לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלָטִין בִּמְקוֹם בִּיבִים בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת בִּמְקוֹם סָרִיּוֹת. מִי שֶׁהוּא בָא וְאוֹמֵר. הַפַּלָטְין הַזּוֹ בִּמְקוֹם בִּיבִים הוּא. בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת הוּא. בִּמְקוֹם סָרִיּוֹת הוּא. אֵינוֹ פוֹגֵם. בָּךְ מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. כַּתְּחִילָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם. הֲרֵי זֶה פוֹגֵם. לְפַרְדֵּיסוֹ שֶׁלְמֶלֶךְ וַעֲלִייָה בְנוּיָה עַל גַּבָּיו. עָלָיו לְהַצִּיץ. אֲבָל לֹא לִיגַּע.