אסתר ז:ח מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי פסחים, מגילה, פסחים וסנהדרין

הלכה: עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה כול׳. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. עֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעֲלָן לֹא יִטְעוֹם אָדָם כְּלוּם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ כְּדֵי שֶׁיִּיכַּנֵּס לַשַּׁבָּת בְּתַאֲוָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שָׁעָה שֶׁהוּא מַשְׁלִים. מַפְסִיקִין לַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אֵין מַפְסִיקִין. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּעַכּוֹ וְקָדְשָׁה עֲלֵיהֶן הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲלַפְתָּא. רְצוֹנָךְ שֶׁנִּפְסוֹק לַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ. כָּל יוֹם הָיִיתָ מְחַבֵּב דְּבָרַיי לִפְנֵי רִבִּי יְהוּדָה. וְעַכְשָׁיו אַתְּ מְחַבֵּב דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּפָנַיי. הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת. אָמַר לוֹ. אִם כֵּן לֹא נַפְסִיק. שֶׁלֹּא תִיקָּבַע הֲלָכָה בְיִשְׂרָאֵל כְּרִבִּי יְהוּדָה. לֹא זָזו מִשָּׁם עַד שֶׁקָּבְעוּ הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים פּוֹרֵשׂ מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. מָהוּ לוֹכַל מִינֵי כִיסְנִין. מָהוּ לוֹכַל מִינֵי תְרַוגֵּימְא. רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא סְחָה וּצְהָא. שְׁאַל לְרִבִּי מָנָא. בְּגִין דַּאֲנָא צְהִי מָהוּ נִישְׁתֵּי. אָמַר לֵיהּ. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אָסוּר לָאָדָם לִטְעוֹם כְּלוּם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן מקיש שיבה לקימה מה קימה בחימה אף שיבה בחימה דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי וקא עקרי לאילני דבוסתני ואמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה דפקדינן המן

אתא לביתיה והמן נופל על המטה נופל נפל מיבעי ליה אמר רבי אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ויי מביתא ויי מברא ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית