Commento su Esodo 6:13

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום כו'. והוא תמוה מהו הדיבור והציווי ומהו אח"כ להוציא את בני ישראל כו' כי פי' רש"י אינו מפורש בפסוק. אך הנה פירשנו הקל וחומר הן בני ישראל לא שמעו אלי כו'. לכאורה הוא תמוה כי הפסוק מפרש טעם שאין שייך זה בפרעה. אך הנה פרשנו על פסוק נרפים אתם כו' תכבד העבודה כו' אדרבה כשתהי' להם קושי השיעבוד ירצו יותר לבקש תואנות להנצל ממנו לפי דבריו שהוא רק ערמה. אך הנה איתא שכוונת פרעה היה בעבודתו בהם לשעבדם עי"ז תחתיו ורצה להכניסם עי"ז לנון שערי טומאה ר"ל. עד שבאמת הי' במ"ט שערי טומאה ואם היו מתעכבים עוד רגע א' היו משתקעים ח"ו ע"כ לא יכלו להתמהמה. והנה כשראה פרעה שעדיין יש להם התשוקה לה' ית' לזבוח לו אמר נרפים כו' ע"כ אינם משוקעים עדיין כ"כ בטומאה. תכבד העבודה ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר להיות להם שום תשוקה להאמת ע"י זה לשון בדברי ניחא דוק ברש"י ז"ל. וזה ולא שמעו אל משה כו'. מעבודה קשה כנ"ל שע"י זה היו משוקעים בטומאה מאוד. וזה איתא נ"ל במדרש שהי' קשה להם לפרוש מע"ז הוא הטומאה. וע"י זה ניחא הק"ו הן בני ישראל לא שמעו מכ"ש פרעה גופי' עיקר הטומאה. ומה עשה הקב"ה וידבר אל משה ואהרן להיות עי"ז דבוקים בו ית'. ויצום לשון התחברות וצוותא אל בני ישראל ואל פרעה שהוא מלך מצרים כמו לכל מצרים. והוא ית' דבר עמם עי"ז הם דבוקים בו ית' עי"ז להוציא את בני ישראל פי' גם כל שניצוצות השייך לבני ישראל כו':

וידבר ה' אל משה ואל אהרן. לְפִי שֶׁאָמַר מֹשֶׁה אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, צֵרֵף לוֹ הַקָּבָּ"ה אֶת אַהֲרֹן לִהְיוֹת לוֹ לְפֶה וּלְמֵלִיץ:

ויצום אל בני ישראל פירש רש''י (רש"י על שמות ו׳:י״ג) ודבר הצווי מהו, מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין ללמדנו היאך נולדו ובמי נתיחסו. וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך (להלן ו' כ''ט). הוא הדבור עצמו האמור כאן בא דבר אל פרעה מלך מצרים, אלא מתוך שהפסיק הענין בשביל ליחסם חזר עליו להתחיל בו. ויאמר משה לפני ה'. היא אמירה האמורה כאן הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו', ושנאה הכתוב בשביל שהפסיק הענין. וכך היא השטה, כאדם שאומר נחזור על הראשונות. וכן דעת רבי אברהם (אבן עזרא על שמות ו׳:י״ג): ואין כן דעתי אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל לכן אמור לבני ישראל (שמות ו׳:ו׳), ועשה כן, ולא שמעו אליו, וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה ויצוה אותו לשלחם, ואז ענהו הן בני ישראל לא שמעו אלי, והקב''ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך כל שנים שלוחים שהאחד ידבר והשני יחריש, ונתפייס בזה. וחזר השם ואמר אליו אני ה' (שמות ו׳:כ״ט), הנגלה לך לבדך לדבר בשמי הגדול, דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך, כי לך יהיו הדברות כלם, לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה. אז ענה משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז׳:א׳), כי אתה תבוא לפניו עם אהרן, ושם תצוה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך, כאשר האלהים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם: והנה זו מעלה גדולה למשה, זכה בה בענותנותו שהיה בוש לדבר בערלת שפתיו, וכן אמר (שמות י״א:ג׳) גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, מדה כנגד מדה, שהיה ירא שלא יהיה נבזה בעיניהם ורש''י כתב (רש"י על שמות ז׳:ב׳) אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. ואין זה נכון כלל: