Midrash su I Samuele 30:17

ו כְּתִיב: (שם) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ", וְכִי דָּוִד בְּפַלְגָּא דְּלֵילְיָא הֲוָה קָאִי? מֵאוֹרְתָּא הֲוָה קָאִי! דִּכְתִיב: (שם) "קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה". (ומאי משמע) [וּמִמַּאי] דְּהַאי 'נֶשֶׁף' אוֹרְתָּא הוּא? דִּכְתִיב: (משלי ז׳:ט׳) "בְּנֶשֶף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה". אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הָכִי קָאָמַר דָּוִד: מֵעוֹלָם לֹא עָבַר עָלַי חֲצוֹת לַיְלָה בְּשֵׁנָה. רַבִּי זֵירָא אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס, מִכָּאן וָאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי. רַב אַשִּׁי אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְ'נֶשֶׁף', אוֹרְתָּא הוּא? 'נֶשֶׁף' צַפְרָא הוּא! דִּכְתִיב: (שמואל א ל׳:י״ז) "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם". מַאי לָאו: מִצַּפְרָא וְעַד לֵילְיָא. לָא מֵאוֹרְתָּא וְעַד אוֹרְתָּא. אִי הָכִי, לִכְתֹּב: "מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הַנֶּשֶׁף", אוֹ: "מֵהָעֶרֶב וְעַד הָעֶרֶב". אֶלָּא אָמַר רָבָא: תְּרֵי נִשְׁפֵּי הֲווּ, נָשַׁף לֵילְיָא וְאָתָא יְמָמָא, נָשַׁף יְמָמָא וְאָתָא לֵילְיָא. וְדָוִד, מִי הֲוֵי יָדַע (חצות לילה) [פַּלְגָּא דְּלֵילְיָא] אֵימַת? הַשְׁתָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָא הֲוֵי יָדַע, דִּכְתִיב: (שמות יא) "כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" וְגוֹ'. מַאי 'כַּחֲצוֹת'? אִילֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'כַּחֲצוֹת', וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא קָמֵי (רקיע) [שְׁמַיָּא]? אֶלָּא דְּאָמַר לוֹ: לְמָחָר בַּחֲצוֹת כִּי הַשְׁתָּא, וְאָתָא אִיהוּ וְאָמַר: 'כַּחֲצוֹת'. אַלְמָא מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְדָוִד הֲוָה יָדַע? דָּוִד, סִימָנָא הֲוָה לֵיהּ: (סנהדרין פ"א וע"ש מהרש"א) דְּאָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, [בָּא] רוּחַ צְפוֹנִית (מנשבת. ונושבות) [וְנוֹשֶׁבֶת] בּוֹ, (והיה) [וּ]מְנַגֵּן מֵאֵלָיו, (והיה דוד יושב) [מִיָּד הָיָה עוֹמֵד] וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד (שהגיע) [שֶׁעָלָה] עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה. אָמַר לָהֶם: יֵלְכוּ וְיִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ אֶת הָאֲרִי, וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וּפִשְּׁטוּ יְדֵיכֶם בִּגְדוּד. מִיָּד יוֹעֲצִים בַּאֲחִיתֹפֶל, וְנִמְלָכִין בַּסַּנְהֶדְרִין, וְשׁוֹאֲלִין בָּאוּרִים וְתֻמִּים.

פס'. ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש ממחרת הפסח. שאכלו ואע״פ שנאמר ביהושע (יהושע ה׳:י״א) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי אין למדין דברי תורה מדברי קבלה שאומר ממחרת הפסח שאכלו ישראל מעבור הארץ מצות וקלוי שהיו בששה עשר בניסן אחר הקרבת העומר. וזה משמע ממחרת הפסח בחמשה עשר בניסן ואין דומין זה לזה. ומשום רבינו סעדיה בן יוסף זצ״ל אמרו ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח הוא ששה עשר בניסן ודורש הפסוק ככה. וייסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש וממחרת הפסח הוא יום ששה עשר, יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים. עד שנקבצו בני ישראל מכל ערי ארץ מצרים בערב ויום אחד ונקרא יום ששה עשר ממחרת הפסח כענין שנא' (שמואל א ל׳:י״ז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ויקרא יום שני ממחרת ללילי יום ראשון. שאכילת הפסח היתה בלילה של ט״ו יום ויום ט״ז נקרא מחרת הפסח כדרך שנאמר ביהושע (יהושע ה׳:י״א) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי אחר הקרבת העומר:

וְהֵיאַךְ הוּא צָרִיךְ לָנוּ. אָמַר דָּוִד: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וְגוֹ' (תהלים כז, א). אֵימָתַי אָמַר דָּוִד פָּסוּק זֶה? בִּגְדוּד עֲמָלֵק. לְפִי שֶׁעָשָׂה עִמָּם מִלְחָמָה בַּלַּיְלָה וַהֲרָגָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם (ש״‎א ל, יז). וּמִי הָיָה מֵאִיר לָהֶם? זִקִּים וּבְרָקִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן פְּדָת אוֹמֵר: מְדַבֵּר בְּמִלְחֲמוֹת הַמִּצְרִים כְּשֶׁרָצוּ אַחַר יִשְׂרָאֵל. רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם: וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלַּיְלָה (שמות יד, כ). אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָה: כְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, אָמְרוּ: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אִם תַּדְלִיקוּ לְפָנַי נֵרוֹת, אֲנִי מֵאִיר לָכֶם מִן הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ (ישעיה ס, יט).