Quotation_auto su Genesi 32:26
וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃
Vedendo che nol potea vincere, lo toccò [colpì] nell’estremità del femore; e l’estremità del femore di Giacobbe si slogò nel suo lottare con lui.
צרור המור על התורה
ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. לפי שתחלת ברייתו של אדם היתה במים ובעפר. ולפי שזה העפר היה מעפר ארץ ישראל. כדכתיב עפר מן האדמה הידועה. עד שאמרו שצבר עפרו ממקום המקדש לפי שהיה קדוש. לכן צוה בכאן שיקח מעפר המשכן שהוא דומה לעפר המשכן. ונתן אל המים להשקותה. לראות אם ימצא בגוף זאת האשה עפר קדוש שנבראת ממנו. או אם יש לה עפר אחר טמא ואין בה מעפר ארץ ישראל. והנה בחינת אלו המים שרשם היתה מעשיית העגל. ולכן אמרו שם וישק את בני ישראל נתכוון לבודקן כסוטות. ולכן כמו שכתב שם ויטחן עד אשר דק לעפר. כן אמר בכאן ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. וכמו שאותו עפר של העגל היה עפרות זהב. כדכתיב ויקח את העגל אשר עשו ויטחן עד אשר דק לעפר. כן אמר בכאן ומן העפר ולא אמר מן האדמה. כדכתיב ועפרות זהב לו. וכתיב הכל היה מן העפר ואפילו גלגל חמה. וזאת הקדושה תלויה בארץ ישראל לפי שהיא נקראת ארץ החיים והיא נקראת אחותי כלה כדכתיב אתי מלבנון כלה. ונקראת אשה יראת ה' בסוד אני האשה הנצבת עמכה בזה. והיא נקראת מנחת קנאות. והיא חרב נוקמת נקם ברית לצבות בטן ולנפיל ירך. והיא נקראת קרקע המשכן. ולכן אמרו אסתר קרקע עולם היתה. עד שלזה צוה להשקות הסוטה מי כיור עם עפר המשכן. וזה הוא סוד הסוטה לפי האמת ולפי הפשט. ועוד אני סבור לפי הפשט. כי ענין הסוטה באלו המים שנקראו מים המרים. שהאמת כדברי האומר שלא היו משליכים בהם דברים מרים כי מים קדושים הם. אבל הטעם שהיו מרים לה והיו מצבים בטנה ומפילים יריכה היה. לפי שהיא עברה הברית שכרתה עם בעלה. אחר שנתקדשה לו בכסף ובשטר ובביאה. וזאת היא כעין השבועה שנשבע העבד תחת ירך אברהם אדוניו. וכן בכאן עברה זאת האשה שבועה אחרת של שבעה והיא שבועת האלה. כדכתיב והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. והשבועה כבר ידעת שהיא חמורה מאד כאומרם שבה כלול ארור ונידוי וקללה. כאומרו בכאן בשבועת האלה שהיא שבועה של קללה ושל חרם. וכבר ידעת כי העובר על החרם נכנס בקרבו רוח עועים וכלתו את עציו ואת אבניו. והחרם נכנס בכל רמ"ח אבריו. כי זהו חרם בהפוך אותיות רמ"ח. ואם האדם שב מחטאתו ומתודה ומתחרט וחוזר בו. הש"י מרחם עליו. וזהו חרם בהפך אותיות רח"ם ארחמנו נאם ה'. ולכן תמצא בענין עיר הנדחת שכתב שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים. כי המועל בחרם הוא לו מצודים וחרמים. ואם נשמר ממנו יהיה לו רחמים במקום חרמים. ולכן אחר שזאת האשה מועלת בחרם ובשבועות האלה ובאו בה המים המאררים למרים. לפי שבאו ונכנסו בה מכח הארור והצר הצורר שנקרא נחש ויצר הרע. ונאמר בו ארור הוא מכל הבהמה. ונכנס בקרבה עם רוח עועים ועושה זאת האשה חרם ונכנס המים בקרבה מכח האלה והשבועה שהוא חרם ושבועה. כאומרו בשבועת האלה וצבתה בטנה ונפלה יריכה. וכבר הודעתיך בענין יעקב דכתיב ביה ותקע כף ירך יעקב. שזה בא מצד סמאל שהוא לצד שמאל ואינו מבחין בין צדיק לרשע:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צרור המור על התורה
ואולי רמז לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. על מה שאז"ל שמלאכי השרת היו מקלסין להקב"ה ואומרים ברוך ה' אל אלהי ישראל קודם שנברא העולם ולא היו יודעים מי הוא. וכשבא אדם הראשון אמרו זהו. אמר להם זה גנב הוא שאכל מן העץ. וכשבא נח אמרו זהו. אמר זה שכור הוא. וכשבא אברהם אמרו זהו. אמר להם גר הוא ר"ל שלא היה לו זכות אבות. וכשבא יצחק אמרו לו זהו. אמר להם זה אוהב שונאי הוא שאוהב לעשו. כשבא יעקב אמרו זהו שאנו מקלסין להקב"ה בשמו שנאמר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל. ולכך כשראה המלאך כח יעקב וזכותו א"ל מה שמך שיש לך כח כנגד המלאך. וכשאמר לו יעקב. אמר אינו כך כי לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. כמו שאנו מקלסין להקב"ה בשמך לומר ברוך ה' אלהי ישראל. וכשיעקב שאל לו הגידה נא שמך. א"ל למה זה תשאל לשמי כי אין לנו שם קבע. ולפי שלא ידע שמו והוא לא הגיד לו. אמר שקרא שם המקום פניאל ע"ש המלאך. לרמוז שהם פני האל הדבקים בו. ורמז ג"כ שזה המלאך היה דין מצד פנים של זעם כמו פני ה' חלקם. וז"ש כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. כלומר נס גדול היה זה לראות אלהים במדת הדין הקשה. ועכ"ז ותנצל נפשי שלא כמנהג העולם. וזה להורות שהשי"ת יציל גופו מעשו הרשע. ולכן אמר ויזרח לו השמש. כי עכשיו היה נעצב אל אחיו ומצטער. ועכשיו שניצל מן המלאך ונתן לו בשורה טובה. אמר שהאיר לו השמש ושמח בלבו והאירו פניו כאור פני מלך חיים אע"פ שהוא צולע על ירכו וכואב ממחלתו. וזהו והוא צולע על ירכו. ולפי שיעקב נצטער על בניו כמו שאמר פן יבא והכני אם על בנים. ועל כן באה אליו הצרה הזאת ויגע בכף יריכו על כן ראוי להם להצטער ג"כ בצרתו. וע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך. והטעם כי נגע בכף ירך יעקב. ואין זה דרך האמת אלא כמו שכתבתי למעלה שכתבו בזוהר כתיב הכא כי נגע. וכתיב התם כל הנוגע במת בנפש. מה להלן טמא אף כאן טמא וזה הוא שאמרו שם כשראה סמאל כי לא יכול לו לפי שהיה חוט משולש. ויגע בכף יריכו הם יוצאי יריכו נדב ואביהו ודורו של משה. ולכן אמרו שאמר ויאבק איש עמו. ולא אמר ויתחבר או ויתקשר. אלא ויאבק שהוא כמו אבק שאין בו ברכה. כי בעפר יש בו ברכה אבל באבק אין בו ברכה. כמו שאין ברכה בסמאל. ואחר שלא יכול לו נתן עיניו להרע לבניו. וזהו ויגע בכף יריכו. ולכן אמר ויזרח לו השמש ועכ"ז והוא צולע על יריכו שהיה מצטער על בניו שהם נדב ואביהו ועשרה הרוגי מלכות. וכן בכל דור ודור עומד על הצדיקים לכלותם. ולפי שנגע בכף הירך לסימן מה שיעשה בבניו. אמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. והטעם כי נגע בכף הירך וטמאו. לפי שהוא נקרא טמא כמו שכתבתי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אמר ר' חנניא למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה את מקומו ר' הונא אמר הדין פקוקלתא דגידא שריא וישראל קדושים הן ואסרו אותה עליהן. ר' יהודה ור' יוסי ר' יהודה אומר באחת מהן נגע ואחת מהן נאסרה רבי יוסי אומר באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו. אית תנא תני הדעת מכרעת שהיא של ימין כדרבי יהודה ואית תנא תני שהוא של שמאל כדרבי יוסי. מאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של ימין ויגע בכף ירכו ומאן דאמר הדעת מכרעת שהוא של שמאל כי נגע בכף ירך יעקב:
Ask RabbiBookmarkShareCopy