Riferimento su Esodo 29:61

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

‎ז. והזה הכהן באצבעו (ויקרא יד, כז), ומזה מי הנדה (במדבר יט, כא), והזית על אהרן (שמות כט, כא), כן יזה גוים (ישעיהו נב, טו), ויז ממנו (ויקרא ח, יא).

‎השלישי, ואת יתרת הכבד (שמות כט, כב), עד יפלח חץ כבדו (משלי ז, כג), ראה בכבד (יחזקאל כא, כו), כמשמעם.

א. דע כשהתנועה הראשונה חולם היא תשוב לקמץ חטף בכנויי היחיד וברבויו ובסמיכותו ובכנויו, אבל בתנאי שהתנועה השנית תהיה סגול ולא נקודה אחרת, כמו; אזן, קדש, חדש ודומיהם, כמו; אזנו, קדשו, חדשו, אזנים, אזני, אזניו וכולי, אבל בסמיכות היחיד לא ישתנו, כמו; אזן אהרן (שמות כט כ), (קדש ליי (שמות כח לו)) [קדש יי (ויקרא יט ח)] ודומיהם:

דע כי כל שרש הפעל שלו וי"ו היא נחה בכל הבנינים כמו; מן קום יאמר קם קמת וכו', חוץ כשלמ"ד הפעל ה"א תנוע הוי"ו בכל הבנינים כמו מן אוה אותה נפשי (מיכה ז א). ומן קוה. קויתי יי (תהלים קל ה). ומן רוה. הרוה את הארץ (ישעיהו נה י). ומן צוה. צויתי אתכה (שמות כט לה). ומן עוה. עותה ושתי (אסתר א טז). לא תנוח הוי"ו לעולם ונמצאו חמשה שרשים שאין למדיהם הא ולא תנוח בהם לעולם והם; גוע. ושוע. ועות. עול. עור. אמנם גוע לא בא רק במקל כמו כי גוע אהרן (במדבר כ כט). ויגוע וימת (בראשית כה, יז). ושוע לא נמצא רק בפעל הדגוש שוע. שועת. שועתי. ועות נמצא בפעל ובנפעל ובהתפעל כמו; לעות אדם (איכה ג לו). בן נעות המרדות (שמואל א כ ל) והתעותו אנשי החיל (קהלת יב ג). ועול, ועוד לא נמצאו רק בפעל כמו מכף מעול וחומץ (תהלים עא ד). השוחד יעור (שמות כג ח), וכל שאר הם נחי וי"ו:

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, רביעת ההין (שמות כט, מ), יום רביעי (בראשית א, יט), ורובע הקב דביונים (מ"ב ו, כה), רבוע יהיה כפול (שמות כח, טז), מגזרת ארבע.

‎השני, וחבשת להם מגבעת (שמות כט, ט), מבכי נהרות חבש (איוב כח, יא), סוף חבוש לראשי (יונה ב, ו), פניהם חבוש בטמון (איוב מ, יג), בחבלים חבשים (יחזקאל כז, כד), כולם לשון אזירה וחגירה. ופתרון מבכי נהרות חבש כה הוא, מימי נבך חוגר נהרות, שם מים עזים חגורי נהרות.

כבשים בני שנה (שמות כט, לח), את הכבש האחד, (ויקרא יד, יב), וכבשה אחת (שם יד, י), כבשת הצאן לבדהן (בראשית כא, כה), לשון אחת המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, מסדות תבל (ש"ב כב, טז), יסוד המזבח (שמות כט, יב), על ארץ יסדה (עמוס ט, ו), יסדה ארץ (ישעיהו מח, יג), ענין אשיות המה.

והין צדק. (ויקרא יט, לו), רביעת ההין (שמות כט, מ), מיני מדות המה כמשמעו.

‎ואשר יזה מדמה (ויקרא ו, כ), ויז ממנו (שם ח, יא), והזית על אהרן (שמות כט, כא), כן יזה גוים (ישעיהו נב, טו), מזי רעב (דברים לב, כד), ומזה מי הנדה (במדבר יט, כא), הזים שכבים (ישעיהו נו, י), ענין זריקה המה.

‎השלישי, חזה התנופה (שמות כט, כו), עושה חזיזים (זכריה י, א).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וככר לחם אחת (שמות כט, כג), ענין פת הוא.

‎הארבע עשרה, כליות חטה (דברים לב, יד), ואת שתי הכלית (שמות כט, יג), ותעלזנה כליותי (משלי כג, טז), ענין אחד להם.

‎השלישי, מלו תוכך חמס (יחזקאל כח, טז), כי מלתי מלים (איוב לב, יח), אנכי מלאתי כח (מיכה ג, ח), לשון מלואים הם. והקרובים אליהם, עד יום מלאת ימי מלאיכם (ויקרא ח, לג), למלא את ירם (שמות כט, לג), מלאו ידכם היום ליי' (שם לב, כט), כי מלאות אחרי יי' אלהי (יהושע יד, ט), בלא יומו תמלא (איוב טו, לב), את מספר ימיך אמלא (שמות כג, כו), ובמלאת ימי טהרה (ויקרא יב, ו).

‎ואני בתמי אלך (תהלים כו, יא), אתהלך בתם לבבי (שם קא, ב), אשרי תמימי דרך (שם קיט, א), אין בו מתם (ישעיהו א, ו), כתם פרח (שם יח, ה), כהתמך שודר (שם לג, א), ויעקב איש תם (בראשית כה, כז), והיה תמים (שם יז, א), ואילם שנים תמימים (שמות כט, א).

‎עלת תמיד (שמות כט, מב), אש תמיד (ויקרא ו, ו), הוסר התמיד (דניאל יב, יא).

‎הרביעי, בלולה בשמן (ויקרא ב, ה), בלול בשמן (שמות כט, מ), בלתי בשמן רענן (תהלים צב, יא), ענין רטיבה הוא. ויתכן להיות מגזרתם תבלֻל בעינו (ויקרא כא, כ), הוא רטיבת הראש היורדת לעינים.

חֲדוֹהִי, חזות שלו תרגום הֶֽחָזֶה (שמות כט, כו) חֶדְיָא. מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ בטנו וירכיו.

סלת חטים תעשה אתם (שמות כט, ב), קמח נקי.

‎מתחלק לשתי מחלקות: האחד, יושב אהלים (בראשית כה, כז), ויאהל עד סדום (שם יג, יב), אהל מועד (שמות כט, י), הן עד ירח ולא יאהיל (איוב כה, ה), לשמש שם אהל בהם (תהלים יט, ה). השני, אהלים וקנמון (משלי ז, יז), מור ואהלות קציעות (תהלים מה, ט), כאהלים נטע ה' (במדבר כד, ו), מר ואהלות עם כל ראשי בשמים (שה"ש ד, יד), עצי קטורת המה.

‎הרביעי, כי מאיש לקחה זאת (בראשית ב, כג), לקח פר אחד בן בקר (שמות כט, א), לקח את ספר התורה הזה (דברים לא, כו).

‎הרביעי, מצות תאכלו (שמות יב, טו), ורקיקי מצות (שם כט, ב), וסל מצות (במדבר ו, טו), וחלת מַצֹּת (שמות כט, ב), מצה תהיה (ויקרא ב, ה).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, צק לעם ויאכלו (מ"ב ד, מא), ויצקת על ראשו (שמות כט, ז), ויצק משמן המשחה (ויקרא ח, יב), הוצק חן בשפתותיך (תהלים מה, ג), יצקים ביצקתו (מ"א ו, כד), ויצקת לו (שמות כה, יב), לצקת את אדני הקדש (שם לח, כו), ויצקו על העלה (מ"א יח, לד).

כרע בל (ישעיהו מו, א), בלתי כרע תחת אסיר (שם י, ד), קרבו וכרעיו (שמות כט, יז), אשר לא כרעים (ויקרא יא, כא), מכרע על ברכיו (מ"א ח, נד), נשתחוה ונכרעה (תהלים צה, ו), ענין אחד להם.

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, איל תמים מן הצאן (ויקרא ה, טו), והנה איל אחר נאחז (בראשית כב, יג), ואילי צאנך (שם לא, לח), איל המלואים (שמות כט, לא). השני, אילותי לערתי חושה (תהלים כב, כ), כגבר אין איל (שם פה, ה), אילי מואב (שמות טו, טו), אילי נביות (ישעיהו ס, ז), ענין כח ומעוז המה. ויתכן להיות מגזרתם על אילת השחר (תהלים כב, א) . השלישי, האיל מזזות חמשית (מ"א ו, לא), ואליו ואילמיו (יחזקאל מ, כא), ואל איל החצר (שם, יד), ואל איל תמרים (שם, טז), אחד מפו ואחד מפו אל איליו (שם, כו), עד איל פארן (בראשית יד, ו), ענין אחד להם מפתח עגול בבנין. הרביעי, איל וצבי (דברים יד, ה), לעפר האילים (שיר ב, ט), כי גם אילת השדה (ירמיהו יד, ה), אילת אהבים (משלי ה, ט), אילה שלוחה (בראשית מט, כא), כאיל תערג (תהלים מב, מ), כמשמעם. החמישי, וקורא להם אילי הצדק (ישעיהו סא, ג), מאילים אשר חמדתם (שם א, כט), הנחמים באלים (שם נז, ה), ענין שיחים ואלנות הם, ומגזרתם כאלה נובלת עליה (ישעיהו א, ל), תחת האלה (בראשית לה, ד), כאלה וכאלון (ישעיהו ו, יג).

‎הרביעי, ורקיק אחד (שמות כט, כג), ורקיקי מצות (שם כט, ב).

עשרה בקר בראים (מ"א ה, ג), ועשר אתנת (בראשית מה, כג), ועשרון סלת (שמות כט, מ), שתים עשרה שנה (בראשית ה, ח).

‎וארבע (בראשית כג טו) מן רבע ההין (שמות כט מ)

‎השביעי, ואת שוק הימין (שמות כט, כב), שוקיו עמודי שש (שיר ה, טו), על הברכים ועל השקים (דברים כה, לה), גלי שק (ישעיהו מז, ב), שקוהי די פרזל (דניאל ב, לג).