וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַֽעֲשֶׂה־לִּ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר ט֖וֹב בְּעֵינָֽיו׃ (ס)
Jeżeli zaś tak wyrzekł: Niemam upodobania w tobie - otóż jestem, niechaj postąpi ze mną, jak właściwem jest w oczach Jego.
שם משמואל
ונראה דהנה איתא בספה"ק שכל ענין השבטים בענין יוסף הי' מחמת שחשבוהו לרודף אותם ובשבילו ידחו מלהיות בעלי ברית לאלקים, וא"כ לפי ראות עיניהם למצוה קמכווני, ומה שנחשב להם לעון מזיד עד שהגיע עונשם לעונש מיתה בעשרה הרוגי מלכות, י"ל שזהו מחמת מעלתם הגבוה וכאמרם ז"ל וסביביו נשערה מאד מלמד שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, והיינו דהי' להם לאמור לנפשם שבודאי גם זה מאת ה' היתה זאת, כי בני יעקב שבטי ישראל בודאי ההשגחה דבוק בהם, ואי אפשר שיעשה בהם דבר אלא בהשגחה ובכוונה מהשי"ת וכמ"ש קהלת (ט' א') אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלקים גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם, ובתרגום די צדיקיא חכימיא ותלמידיהון וכו' ומסירין בידא דה' וכו' אף רחימתא די רחמינון גבר אף סניאתא דסנינון גבר וכו' כולא במזלא אתגזר למהוי קדמיהון, ובתעלומות חכמה שכל מה שעשו הם לא בכח בחירתם עשו רק מיד אלקים עשו זאת וכו', וא"כ שהכל גזירת עליון הוא הי' להם לאמר לנפשם כמו שאמר דהמע"ה שמואל ב' (ט"ו כ"ו) ואם כה יאמר לא חפצתי בך הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו, ככה הי' להם לאמר לנפשם, דמאחר שכל ענינם הוא בהשגחה וברצון השי"ת, ואם ברצון השי"ת שנהי' נדחים מהיות בעלי ברית לאלקים, ה' הטוב יעשה כאשר טוב בעיניו, וכן הוא במדרש איכה פסוק אני הגבר וגו' מה דאהני לך אהני לי, ובודאי לאנשים שאינם כ"כ במעלה איננו נחשב זה לחטא ואדרבה למצוה נחשב להיות כל מגמתו לאלקית, אך אנשים רמי המעלה כמותם נחשב זה לחטא, ובשביל חטא זה הדק והקל הי' עונשם שניתן בלבם לשנוא, ומזה נמשך כל ענין המכירה, ומאחר שהם בעצמם משכו עליהם כחות שהביאם להעבירה ע"כ נענשו על העבירה אף שבאמת בגוף העבירה הי' אנוסין וכמ"ש הריב"ש שהמביא א"ע לידי אונס אינו נחשב לאנוס, וע"כ אינו דומה כלל לענין יהודה ותמר שלא הי' ממנו כלל, אבל בענין מכירת יוסף הם עצמם הביאו א"ע להיות אנוסין בדבר, וע"כ נמי אף שלאחר שנודע להם החטא עשו תשובה על עיקר החטא, אבל ע"ז הענין שלא הי' בטלים כ"כ לרצון השי"ת שזה הי' הסיבה להעבירה ע"ז לא מצינו להם חרטה ותשובה: