Komentarz do Wyjścia 22:28

מלאתל ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי וגו' ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו יש לדקדק מה ענין חיבור של מלאתך ודמעך לבכור בניך וגם איך חיבר לכאן ואנשי קודש תהיון לי גם קשה וכי בזה יהיו אנשי קודש שלא יאכלו בשר טריפה עוד צריך להבין מפני מה צוה הכתוב להשליך אותו לכלב הגם שדרשות חז"ל אמת ויציב מכל מקום נכון ליתן טעם מספיק לזה ונקדים להבין מה שנאמר בפ' שקלים זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש וגו' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל וצריך להבין מפני מה השווה הכתוב בצדקה זו שיתנו העני והעשיר בשוים מחצית השקל ואם ירצה ליתן יותר על מח"הש למה לא יוכל וכי איזה היזק יגיע או איזה קילקול יבא מזה שירבה העשיר ליתן יותר על מח"הש ואם גזרה התורה שהעני לא יפחות עכ"פ מה יפסידה אם ירבה העשיר ליתן יותר. ונקדים עוד להבין המשנה באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים וצריך להבין מה ענין כלאים אצל שקלים גם ראוי ליתן טעם לשבח על מנהגן של ישראל שנהגו ללבוש מלבוש נכרים בפורים גם מה ראו חז"ל על ככה שאמרו חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ונראה לרמוז בזה דהנה אם לא הי' חטא אד"הר שאכל מעץ הדעת הי' דבק בעץ החיים ואכל וחי לעולם וע"י שאכל מעץ הדעת נתערב רע בטוב וטוב ברע וגרם מיתה לעולם וכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם ובתורתו של ר' מאיר כתנות אור באל"ף שאם יזכה יוכל לעשות מעי"ן אל"ף שהי' דבק בעץ החיים וע"י החטא נתחלף מאור לעור. ועיקר העבדות הוא להפריד הרע מטוב לברר האוכל מתוך הפסולת ולעשות מעור אור להתדבק בע"הח. והנה האבות הקדושים שמו מגמת נפשם בכל יכולתם להפריד הרע מטוב ואברהם הפריד מעצמותו הרע לבד והטוב לבד ולזה הוליד את יצחק שהי' צדיק ואת ישמעאל ויצחק הפריד ג"כ מעצמותו הטוב לבד והרע לבד ויצא ממנו יעקב ועשו והנה יעקב אבינו שם מגמת פניו להפריד הרע מטוב ולהוציא מעשו החלק הקדושה שהי' בו מיצחק ע"כ השתדל ליקח ממנו הבכורה שהבכורה היא קדוש ואח"כ השתדל א"ע ליקח ממנו הברכות כדאי' בסבא קדישא פ' משפטים יעו"ש וע"י מה לקח הברכות ע"י שלבש את בגדי עשו כדכתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וגו' ותלבש את יעקב בנה הקטן יעו"ש בסבא הנ"ל והלבושים אלו היו של אד"הר שחמדן עשו מן נמרוד והן היו כתנות עור וע"י שלבשן יעקב תיקן הלבושין אלו ועשה מעור אור ועי"ז קיבל יעקב את הברכות וזהו וירח את ריח בגדיו ויברכהו שריח ג"ע הריח יצחק וזהו ע"י שתקן יעקב הלבושין אלו ועשה מעור אור ויברכהו והוציא יעקב את עשו מהקדושה ועל זאת נטר שנאה עשו ושר דילי' ליעקב ויתנכלו עליו להרגו בשביל זאת שהוציאו מהקדושה ולא יכלו למעבד לי' כלום שיעקב הי' תקיף מכל סטרין ונגע בכף ירכו כדאיתא בסבא הנ"ל כתיב וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו וההוא ירך דרווח מיעקב וההוא ירך הוא בלחישו דילי' עד דאתא שמואל מאי בלחישו דלא משיב נבואה כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקי מהאי אתר וחטף לי' מני' ומהאי זמנא אתעדי ולא הוה לי' חולקא בקדושה כלל קב"ה לא קפח ולא דחי לי' מכולא בגין דנטל שמואל ירך דילי' אלא יהיב לי' חולקא חדא מאי איהו יהיב לי' ההוא ירך דסוטה בטן דסוטה חלף האי ירך ובטן דאעדי מני' ובשביל שלא יקטרג נתנו לו גם שעיר ר"ח ושעיר יו"הכפ והנה הירכין הן תרין סמכי קשוט שהן סמכי של הגוף והן תרין פלגא דגופא והן סומכין לתפארת והן נצח והוד ובתקונים נקראים בתפילת אליהו סמכי קשוט מאזני צדק ונוכל לומר שמפני זה נקראים מאזני צדק משום שהן תרין פלגא גופא שהן סומכין את הגוף ע"כ צריכין להיות שוה בשוה במשקל שאם יתגבר אחד על חבירו לא יסמכו את הגוף ונשאר צולע על ירכו וזאת עיקר עבודתינו לתקן הירכים שהן נו"ה שיתאחדו באחדות גמור פא"פ ועי"ז נמשך שפע מחכמה דרך נצח והוד ליסוד שהוא צדיק ועפי"ז יתורץ מה שהקשו קדמוני זמנינו כתיב יכין ובועז בשם נקראים ואיתא על צדיק אחד העולם עומד וע"פ דברינו אלה יובן היטיב שע"י שהצדיק מתקן הירכים הוא מיחדן באחדות גמור ונעשו חד ונמשך שפע מחכמה לצדיק שהוא יסוד דרך נו"ה ולהבין מה דאיתא בסבא הנ"ל כד אתא שמואל נטל ההוא ירך וסלקי מהאי אתר וחטיף לי' מני' הענין הוא כך דאיתא בסבא הנ"ל פתח ואמר שמעו הרים את ריב ה' ואתנים מוסדי איתא שם לבר מגופא אתנים אינון תנאים עמודים סומכים לבר מגופא וכו' בזמנא דאינון לגבי תורה שבכתב איקרון איתנים לגבי תורה שבע"פ אקרון תנאים ושרו של עשו נגע בכף ירכו היינו בהתמכין דאורייתא ר"ל שנטל השפע ממחזיקי תורה שלא יוכלו חלילה להחזיק ידי לומדי תורה כדאיתא בזו"הק בפ' וישלח ע"פ ויגע בכף ירכו יעו"ש ושמואל לא הי' צריך סעד לתמכו שלא הי נהנה משום אדם ע"כ עד שאתא שמואל לא הי' באפשרי להמשיך נבואה מנו"ה כי הסט"א נאחז שם נגע בכף ירך יעקב וכד אתא שמואל שלא הי' נהנה משום אדם כדאיתא בגמרא הרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל ומכיון שלא הי' נצרך לשום אדם לתמכו הי' לומד תורה מתוך רחבה ובזה תיקן ההוא ירך ומשיך נבואה מנו"ה ע"כ זאת היא עיקר עבודתינו ליחד נו"ה ביחוד גמור לתקן הירכים וע"י מה אנו יכולים לתקן הירכים ע"י תורה שבע"פ שנתן ע"י התנאים שם סומכין לתורה שבכתב וצריכים אנו להחזיק ידי לומדי תורה כדי שיכולו לעסוק בתורה תמיד ומה היא תורה שבע"פ היינו לקיים כל הגדרים והסייגים שעשו חז"ל ולשמור עצמו ממאכלות אסורות אפילו הן רק מדקדוקי רבנן וע"י מה יוכל האדם ללמוד תורה בטהרה ע"י שהוא משומרי הברית כי ברית המעור גורם ברית הלשון היינו אם שומר עצמו מכל דבר רע הוא לומד תורה בטהרה ועי"ז הוא מדבק עצמו עם אשתו בקדושה ובטהרה וזוכה לבנים צדיקים קדושי עליון וזהו חגור חרבך על ירך גבור ר"ל שהכובש את יצרו נקרא גבור דהיינו שהוא כובש את יצרו ומתגבר עליו לשבר תאותו ועיקר התאוות שצריך האדם לשבר הן תאוות המשגל והיינו חגור חרבך על ירך גבור שאם חוגר עצמו כגבור בענין זה לשמור עצמו שיהיו יוצאי ירכו כולו זרע אמת בזה הוא מתקן הירך ושולט על עשו שלא יוכל להתגבר על כנ"י בחרבו והוא ממשיך שפע על כנ"י מחכמה דרך נו"ה ליסוד שהוא תיקן הירכים שיתאחדו פא"פ. והנה בקום עלינו אדם המן הרשע ורצה להגביר על כנ"י לקטרג אותנו שהי' לו אחיזה בהירכים הוצרכו ישראל לתקן ה רכים וקבלו על ידי מרדכי התורה שבע"פ כי הוא הי' מאנשי כנ"הג שסדרו לנו התורה שבע"פ כדאיתא שכפה עליהם הר כגיגית ופי' התו' על תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע רק על תורה שבע"פ כפה עליהם הר כגיגית והדר קבלוהו בימי מרדכי כדי לתקן הירכים כנ"ל וזהו שאיתא בסבא הנ"ל מרדכי הוה אחמי לי' לההוא רשע דהמן ההוא ירך דילי' ור"ל שאחמי לי' שהוא ואסתר תקנו הירכים מרדכי ע"י תורה שבע"פ ואסתר ע"י ששמרה א"ע שלא יגע בה אחשורוש ובזה יובן מה שאיתא בגמ' שלזה הי' קיבץ בתולות שנית שאמרו אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ומה הוא הלשון בירך חברתה אלא שהם רצו להמשיך הירך אצלן ע"כ קבצו בתולות שנית לאחשורש כדי שאסתר תתקנא בהם ותתרצה לאחשורש ואסתר המשיכה הירך אצלה ושמרה א"ע ונתנה להן בטן דסוטה וע"כ תקנו מרדכי ואסתר הירכין ונתיחדו נו"ה פא"פ ונתדבקו ישראל אז בעץ החיים שהופיע אז כל יום פורים אור החכמה על כל העולמות ובכל שנה ושנה בימי הפורים האלה מתנוצץ אור החכמה ומופיע על כל העולמות יותר מיום השבת ובשבת אנו מחליפין לבושינו מפני שבשבת אנו יוצאין מע"הד ונדבקין בעץ החיים שאור החכמה מופיע בשבת ע"כ פושטין לבושי חול שהן כתנות עור ולובשין בגדי שבת שבשבת אנו דביקים בעץ החיים ונעשה מעור אור ובפורים שאור החכמה מופיע כל היום יותר מבשבת ע"כ המנהג הוא להלביש בגדי נכרים להראות שע"י לבושין אלו יוכל האדם להדבק בעץ החיים אם יתקן אותן הלבושין לעשות מעור אור וע"כ תיקנו לשלוח מנות בפורים לרמוז שצריכין להחזיק ידי לומדי תורה כדי לגרום יחוד בסמכי קשוט כנ"ל וכדי שלא יקטרג יהבי לי' בטנא דסוטה ולזה אמרו חז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא שיהי' לו חלק מה וזהו פירוש המשנה באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ר"ל שבאדר מתנוצץ העת שנהפך מיגון לשמחה ואנו צריכים לתקן הירכים כדי שיתאחדו באחדות גמור פא"פ ויופיע בימי הפורים אור החכמה כנ"ל ע"כ היו משמיעין על השקלים היינו על צדקה להתמיך ידי לומדי תורה ועל הכלאים היינו שלא יגרום ח"ו עירבב ופסול ביוצאי ירכו רק יתגבר על יצרו כנ"ל ועי"ז מתאחדין התרין סמכי קשוט באחדות גמור כנ"ל ובזה יבואר פי' הפסוק זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש ר"ל התרין סמכי קשוט שהן תרי פלגא גופא ונקראין מאזני צדק צריכין להיות במשקל שוה בשוה שלא יתגבר אחד על חבירו כנ"ל וזהו זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל ר"ל שיתנו צדקה זו על כוונה זו שיהיה מחצית השקל בשקל הקודש היינו שיהיו המאזני צדק שוה בשוה במשקל שאם יתגבר אחד על חבירו לא יתאחדו באחדות שוה בשוה ולא יהיה נסמך הגוף עליהם וישאר צולע על ירכו וזהו הטעם שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כדי שלא יגביר אחד על חבירו כנ"ל ומזה נבוא לבאר הכתובים הנ"ל מלאתך ודמעך לא תאחר פי' הטיפות הקדושות מכונים בשם דמע כי הדמע הוא יוצאת מהמוח והטיפין קדושים יוצאין ג"כ מהמוח ואמר הכתוב מלאתך ודמעך לא תאחר ור"ל שלא תתן הדמע שלך לאחר היינו שלא במקום מצוה רק תתדבק עצמך בקדושה ועי"ז בכור בניך תתן לי ר"ל שיהי' בכור בניך בכור אמת וממילא גם כל יוצאי ירכך יהיו צדיקים וזהו ואנשי קודש תהיון לי ע"י שתהיו משומרי הברית תלמדו תורה בטהרה ותהיו נקראין אנשי קודש וע"י מה יזכה האדם לבחינה זו אמר הכתוב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ר"ל ע"י שישמור האדם א"ע ממאכלות אסורות אפילו הן רק נדנוד דרבנן יוכל לבוא שישמר עצמו מכל דבר רע וילמוד תורה בקדושה ובטהרה ועי"ז יתקן הירכים לבל יתאחז בהם הסט"א וזהו לכלב תשליכון אותו ר"ל המספר של תיבת לכלב עולה בגימט' פ"ב ועם האותיות של ג' תיבות אלו לכלב תשליכון אותו עולה צ"ה כמנין המן ור"ל שע"י שיתקנו שיתיחדו הירכין באחדות גמור ישליכו את המן זרע עמלק שהוא סטרא דעשו לבל יתאחז בהקדושה.

מלאתך ודמעך לא תאחר נ"ל בס"ד מלאתך הם ניצוצו קדושה השייכים לנפשך שבעבורם באה לעוה"ז למלאת חסרונה ודמעך לשון דמוע מה שאתה נרמז מחדש ע"י עונות לערב נ"ק בקליפה לא תאחר בתיקונם והעיקר הוא כי בכור בניך המחשבה שהיא בכור לכל פעולה שיעשה הגוף כי אין פעולה נעשית אלא יצייר אותה תחלה במחשבתו ולכן נקראת בכור כי כל ראשון נקרא בכור תתן לי לשמי שתקדש מחשבתך לשמי ואז תצליח בתיקון הצריך לך:

מלאתך. חוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיךָ כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא תְבוּאָתְךָ לְהִתְבַּשֵּׁל, וְהֵם בִּכּוּרִים: