וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּ֑יְתָה וֶאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃
Poprosił go tedy: Pójdź ze mną do domu, a posil się chlebem.
מלבי"ם
(טו-יז) השאלות: הלא יפלא מאד על הנביא איך נתפתה לדברי הזקן שא"ל שישוב אתו הביתה ושבאתהו זאת בנבואה, והלא הוא שמע מפי ה' האזהרה ולא היה לו לשעות בדברי שקר, ואין לנביא לשנות נבואתו אם לא כששמע בעצמו שנית מפי ה', לא שיאמין לדברי אחרים בפסוק ט' אמר כי כן צוה אותי בדבר ה', ובפסוק י"ז אמר כי דבר אלי בדבר ה'. והוסיף מלת שם, לא תשתה שם מים, ומלת ללכת ומלת בה:
אלשיך
ויאמר אליו לך אתי הביתה וכו'. הנה ראוי לשים לב מה עלה על לב הנבי' הזקן הלז להמית את איש האלהים קדוש ההוא על לא חמס עשה להעבירו על דבר ה' באשר שקר כיזב באמור אליו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי כו' והאכילו לחם כזבים וחייב את נפשו למלכו של עולם וגם האיש הלז איש האלהים למה האמין לו ולא ראה כי אם בדברי הזקן ההוא איזה הדרך הלך רוח ה' מאת איש האלהים לדבר אתו ולעצמו היה לו לדבר שילך אל בית הנביא הזקן באופן שלא היה לו להאמינו וגם על המלך הקדוש ראוי לשים לב איך העניש את איש אלהים הלזה ולא העניש את אשר החטיאו במהתלותיו והכריחו לחטא בחשבו שכנים דבריו וגם נשים לב אל כפל אומרו לא אוכל לשוב אתך ולבא אתך. ועוד כי בדבר ה' לא נזכרה אזהרה לשוב אתו ולבא אתו כי אם על אכול ושתה בלבד. ועוד אומרו כחש לו שהל"ל היתל בו ולא כחש. ועוד אומרו ויחבוש לו החמור כו' שהלשון בלתי מובן. ועוד מאין ולאין היה דבר ה' אמת אל נביא השקר וידוע מאמרם ז"ל שהיה בזכות הלגימא אך איננו שוה אחר שהוא לחם כזבים:
מלבי"ם
לך אתי הביתה הנה בשני הציויים שצוהו ה' נוכל לספק בפירושם, א. במה שא"ל שלא ישוב בדרך אשר הלך יש להסתפק אם צוהו שלא ישוב ללכת על שום מקום שכבר צעד עליו עד שכולל באיסורו אם ישכח איזה חפץ בלכתו או בשובו ויצטרך לשוב לקחתו צריך לבחור דרך חדשה ולא ילך בדרך שהלך, ולפ"ז אסור לו עתה לחזור מן האלה אשר ישב בה לבית אל, כי כבר הלך בדרך זה, או י"ל שהיה הכוונה רק על שובו מבית אל ליהודה שאז צריך לשוב בדרך אחרת אבל באמצע דרכו יוכל לשוב לאחור אל דרך שבא בה וא"כ יוכל לשוב מן האלה לבית אל, וכן במה שצוהו ה' שלא יאכל לחם במקום הזה יש להסתפק אם צוהו שלא יאכל שם לחם כל ימי חייו אף שיצא משם וחזר לשם, או י"ל שצוהו רק על עת שבא לשם לנבאות אבל אם יצא משם וחזר מותר לאכל לחם, כי בצאתו משם פסקה האזהרה, ובא הנביא שקר לפתור לו שניהם לקולא שיוכל לשוב לביתו וגם לאכל לחם, כי אחרי צאתו פסק האיסור: