וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם־מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ׃
I odpowiedział Iftach starszym Gileadu: Jeżeli sprowadzacie mnie, abym walczył z synami Ammonu, czyżbym i wtedy, gdy poda ich Wiekuisty przedemną, pozostał jeszcze naczelnikiem waszym?
נחל שורק
ד. אם משיבין אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפני וגו'. פירוש שאתם משיבין אותי וכו'. ואני איני בוטח בגבורתי ולא בזכותכם כי עתה כאשר צר לכם באתם אך אני בוטח בה' ונתן ה' אותם ה' מדת רחמים ברחמיו יתן אותם לפני ומ"ע מאחר שבאת תשועה על ידי אהיה לכם לראש. וענו אותו ה' יהיה שומע בינותינו אם לא כדבדך דגם אנו עיקר בטחונינו ברחמיו יתברך אלא שאין אנו כדאים שיעשה לנו נס גמור שלא כדרך טבע ולזה באנו אליך שאתה גבור ויש לך זכות. ובעבור שבאמצעותך יבא לנו הנס כן נעשה שתהיה לראש.
מצודת דוד
אם משיבים. רצה לומר, אם יוגמר הדבר ואלך למלחמה ׳ונתן ה״ וכו׳, אז ׳אנכי׳, מעצמי ׳אהיה לכם לראש׳ מצד הדין ורצה לומר, עדיין אין זה הכנעה וחיבה במה שתאמרו להמשיל אותי אחר המלחמה, כי בודאי אם אהיה מנוצח, לא תאבו עוד להמשיל אותי, ואם אנצח אני, הנה מן הדין ראוי לי הממשלה, וכאלו אמר לא כן הוא, כי אם מיד קודם המלחמה תמשילו אותי: