גַּם־לְשׁוֹנִ֗י כָּל־הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי־בֹ֥שׁוּ כִֽי־חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי׃
Téż język mój dzień cały wygłaszać będzie sprawiedliwość Twoję; bo zawstydzili się, pobledli pragnący nieszczęścia mego.
שד"ל
חורי, ראב"ע וגיז' פירשו בגדים לבנים; ובעל מכלל יופי ורוז' פירשו בגדים עשויים חורים חורים; ויונתן ורש"י ורד"ק פירשו מצודות של דגים העשויות חורים חורים. ואני בראותי כי מן ונשתו מים מהים עד אך אוילים שרי צען, כלומר בכל ציור יובש היאור, אין שום חלק מהפסוק שלא יהיה בו נושא ונשוא יחדו (ונשתו מים, ונהר יחרב, והאזניחו נהרות, דללו וחרבו יארי מצור, קנה וסוף קמלו, ערות על יאור, וכל מזרע יאור יבש נדף, ואנו הדיגים, ואבלו כל משליכי, ופורשי מכמורת אמללו, שתותיה מדכאים, כל עשי שכר אגמי נפש, לשון עגמת נפש), ובראותי בישעיה (כ"ט כ"ב) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, אני אומר כי חורי הוא הנשוא, וענינו הסורקים והאורגים ילבינו פניהם, והאתנח ראוי להנתן תחת פשתים; ומלת חורי קריאתה חִוָּרַי, כלומר לבנים, יהיו לבנים, ילבינו פניהם. ותלמידי מוה"רר אברהם גריגו הקשה כי לא מצאנו שרש חָוַר להלבנת הפנים בלא מלת פנים, והשיבותי כי כן מצאנו שרש חָפַר הנגזר מן חָוַר, בלא מלת פנים, כגון כי בושו כי חפרו (תהלים ע"א כ"ד).