וַתֹּאמֶר֩ יִזְכָּר־נָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ מהרבית [מֵהַרְבַּ֞ת] גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ לְשַׁחֵ֔ת וְלֹ֥א יַשְׁמִ֖ידוּ אֶת־בְּנִ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ חַי־יְהוָ֔ה אִם־יִפֹּ֛ל מִשַּׂעֲרַ֥ת בְּנֵ֖ךְ אָֽרְצָה׃
I rzekła: Oby też pamiętał król o Wiekuistym, Bogu swoim, aby mściciel krwi dalszego już nieszczęścia nie zrządził, i aby nie zgładzono syna mojego! I odpowiedział: Żyw Wiekuisty, ani jeden z włosów syna twego nie spadnie na ziemię!
Rav Hirsch
– אשר בצאתו מרחם אמו. Das Pronomen in בצאתו bezieht sich auf מת, das in אמו und בשרו auf אדני, und spricht in der dritten Person von dem Angeredeten im Ausdruck ehrerbietiger Unterwürfigkeit, יעבר נא אדני ,אדני ידע (Bereschit 33, 14 u.f.) und wechselt in solchen Anreden die dritte und zweite Person häufig (vergl. Sam. 11. 14, 11). יזכר נא המלך את ד׳ אלדיך ebenso im weitere n Verfolg daselbst ויאכל חצי בשרו, wie אחינו בשרנו הוא (Bereschit 37, 27. ספרי). Der Deutlichkeit willen haben wir אמו und בשרו in der zweiten Person übersetzt. Aharon appelliert an Mosche Brudergefühl, sie sei ja seine leibliche Schwester. Verbliebe sie in diesem leichenhaften Zustand der Abgestorbenheit, so wäre ja sein eigen Fleisch verwest!