Kabbalah sobre Isaías סו:2

אמנם הענוה והשפלות, אין מדה גדולה ממנה כי משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים בתורה ובמצות ויראת חטא לא נשתבח אלא בענוה שנאמר (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד, צא ולמד מן הקב"ה שהניח שמי מרום ויורד לשכון אצל השפלים שנאמר (ישעיה נ"ז ט"ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים ל"ד כ') קרוב ה' לנשברי לב, וכתיב (תהלים ט"ו א') מי יגור באהליך וכו' נבזה בעיניו נמאס, ואף על פי שהיראה כתיב בה (איוב כ"ח כ"ח) הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב (ישעיה ל"ג ו') יראת ה' היא אוצרו, אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שבת פ"א ה"ג) כי היא עקב אל הענוה כמו שכתוב (משלי כ"ב ד') עקב ענוה יראת ה', ומי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר (תהלים נ"א י"ט) זבחי אלהים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת וכו' ואין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר (סוטה דף ה' ע"א) שנאמר (ישעיה ס"ו כ"ג) והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות וגו', וכתיב (ישעיה ס"ו ב') ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. וכל מי שהוא ענו גורם להשרות שכינה על האדם בארץ, שנאמר (שמות כ' י"ח) ומשה נגש אל הערפל, מי - גרם לו זה ענותנותו, שנאמר (במדבר י"ב י"ג) והאיש משה ענו מאד:

זאת העצה היעוצה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נחת רוח לעני ונכה רוח וחרד על דברו אל יתהלל ביום מחר כי שכר מצוה מצוה אוה למושב לו. עד שיפוח היום. יצא אדם לפעלו ונרצה לו פריו בעתו זה סבתו הבית מעט כי היה דבר המלך נחוץ הכן בחוץ תליך וקשתך ועשית כל מלאכתך במקרא משנה וגמרא. ועתדה לך בשדה תפוחים ערימה של מעשים טובי. אחר ובנית ביתך בית ועד לחכמים. אם שלמים וכן רבים. יושבים על מדין בקדושה ומקבלין דין מן דין בלחישה מעוטרים בתפיליהם וגדילי' יעשו להם להתעטף באימתה ופחד. ומתבודדים כשרפים עומדים כשבת אחים גם יחד. ואם חי ה' יאמרו מפני נשר קלו מאריות גברו וקול כנפי החיות משיקות ברוך כבוד ה' אוהב צדקות והדברי' שמחים כנתינתן מסיני מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ: