Midrash sobre Isaías 65:3

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, שְׁלֹשָה אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם, אוֹנָאָה וְגָזֵל וַעֲבוֹדָה זָרָה. אוֹנָאָה, דִּכְתִיב בָּהּ, כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ (עמוס ז, ז). גָּזֵל, דִּכְתִיב: חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד (ירמיה ו, ז). עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: הָעָם הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וְגוֹ' (ישעיה סה, ג).

אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה שנאמר (עמוס ז ז) והנה ה׳ נצב על חומת אנך ובידו אנך אמר רבי אלעזר הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך א״ר אבהו ג׳ אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל ועבודה זרה. אונאה דכתיב ובידו אנך. גזל דכתיב (ירמיה ו ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. עבודה זרה דכתיב (ישעיה סה ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד:

טו אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים חוּץ מִשַׁעֲרֵי אוֹנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ז׳:ז׳): "הִנֵּה ה' נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַכֹּל נִפְרָע בִּידֵי שָׁלִיחַ חוּץ מֵאוֹנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיָדוֹ אֲנָךְ". אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: שְׁלֹשָׁה, אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם: אוֹנָאָה, וְגֶזֶל, וַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אוֹנָאָה דִּכְתִיב: "וּבְיָדוֹ אֲנָךְ". גֶּזֶל דִּכְתִיב: (ירמיהו ו׳:ז׳) "חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד". עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דִּכְתִיב: (ישעיהו ס״ה:ג׳) "הָעָם הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד".

(משלי יג כה): "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הממלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - זה שאין בו דברי תורה. ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - שאם למד אדם בבחרותו, לא יעזוב בימי זקנותו, אלא כל ימיו ימלא נפשו מדברי תורה. "ובטן רשעים תחסר" - שאם למד אדם תורה בנערותו ושכחה, אם אינו מחזירה, הקב"ה מחסרו מטובה של גן עדן לעתיד לבוא, ואומר לו 'הואיל וחיסרת נפשך מדברי תורה בעולם הזה, אף אני מחסירך מן הטובה שצפנתי לצדיקים לעתיד לבוא', שנאמר (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם", "בינם לבינם" אינו אומר כאן, אלא "נגד בני אדם", נגד כל בני העולם. רבי יוחנן אומר: לא כן, אלא מראין לעין מה שיכולה לראות, ומשמיעין לאוזן מה שיכולה לשמוע, אבל מה שהתקין לצדיקים לעתיד לבוא, לא עין יכולה לראות ולא אוזן יכולה לשמוע, שנאמר (ישעיהו סד ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה אליעזר עבד אברהם, שאמר לאמנו רבקה (בראשית כד יז): "הגמיאיני נא מעט מים מכדך", גמיאה אחת; "ובטן רשעים תחסר" - זה עשו הרשע, שאמר ליעקב (בראשית כה ל): "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", פער פיו אותו רשע כגמל, ואמר "אנא, פתחי לפומי ותהא משלח ואזיל", כהדא דתנינן תמן (משנה שבת כד ג): "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זו רות המואביה, דכתיב בה (רות ב יד): "ותאכל ותשבע ותותר", את שמעת מינה תרתין: או ברכה שרתה בידו של צדיק, או ברכה שרת במעיה של אותה צדקת, אבל ממה דכתיב "ותאכל ותשבע ותותר" נראין דברים שברכה שרת במעיה של אותה צדקת. "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם. אמר רבי מאיר: שאלני רבי דוסתאי מבי ישבב: מהו "ובטן רשעים תחסר"? אמרתי לו: גוי אחד היה בעירנו, ועשה סעודה לכל בני העיר, וזמנני עמהם, והביאו לפנינו מכל מה שברא הקב"ה בעולמו בששת ימי בראשית, ולא היה שולחנו חסר אלא אגוזי פרך בלבד, מה עשה? נטל את הטבלא מלפניהם, שהיתה שווה שישה כיכרי זהב, ושברה. אמרתי לו: למה עשית כן? אמר לי: אתם אומרים העולם הזה שלנו, והעולם הבא שלהם, אם אין אנו אוכלים עכשיו אימתי אנו אוכלין?! וקריתי עליו "ובטן רשעים תחסר". ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה חזקיהו מלך יהודה, שהיה אוכל שתי אגודות של ירק, וליטרא אחת של בשר היו מעלין לפניו בכל יום, והיו ישראל מליזין אחריו ואומרין 'זה מלך?! ורצין בן רמליהו מלך, ומלכות ראויה לרצין בן רמליהו', הה"ד (ישעיהו ח ו): "יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט, ומשוש את רצין ובן רמליהו", מהו "לאט"? אלא, זה חזקיה מלך יהודה, שהיה מטהר את ישראל במקוה של ארבעים סאה, מניין לא"ט. אמר להם הקב"ה: אתם אוכלים ושבעים, (ישעיהו ח ז): "ולכן הנה ד' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים". "ובטן רשעים תחסר" - זה מישע מלך מואב, שהיה נוקד, שנאמר (מלכים ב ג ד): "ומישע מלך מואב היה נוקד", מהו נוקד - רועה. ד"א "צדיק אוכל לשובע נפשו" - זה הקב"ה, אמר לישראל: בניי, מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפניי, כלום אני נהנה מהם אלא הריח? שנאמר (במדבר כח ב): "ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו"; "ובטן רשעים תחסר" - אלו אומות העולם, שהן נחסרים מן הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר (ישעיהו סה ג): "הנה, עבדיי יאכלו ואתם תרעבו".

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (ישעיה ה, ח): הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, מַלְוֵהוּ עַל בֵּיתוֹ מַלְוֵהוּ עַל שָׂדֵהוּ לִטְלָהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתֶּם סְבוּרִין שֶׁאַתֶּם יוֹרְשִׁים אֶת הָאָרֶץ, (ישעיה ה, ח): וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כָּזֶה שֶׁהוא צוֹוֵחַ בְּאָזְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ לֹא בְאַחַת אֶלָּא בִשְׁתַּיִם, כָּךְ בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת. הִגַּעְתֶּם חֻרְבָּן רִאשׁוֹן לְחֻרְבָּן שֵׁנִי, מַה חֻרְבָּן רִאשׁוֹן צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, אַף חֻרְבָּן שֵׁנִי צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ. עַד אֶפֶס מָקוֹם, מִי גָרַם לַמָּקוֹם לֵחָרֵב עַל שֶׁלֹא הִנִּיחוּ מָקוֹם שֶׁלֹא עָבְדוּ בוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, בַּתְּחִלָּה הָיוּ עוֹבְדִין אוֹתוֹ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל ח, יב): וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶּן אָדָם וגו' עֹשִׂים בַּחשֶׁךְ וגו', וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָם חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין אַחַר הַדֶּלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, ח): וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ, וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין עַל הַגַּגּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה א, ה): וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בַּגַּנּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, ג): זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יג): עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בַּשָֹּׂדוֹת, דִּכְתִיב (הושע יב, יב): גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי טֶבִי בְּשֵׁם רַבִּי יֹאשִׁיָה אָמְרֵי עַל כָּל תֶּלֶם וְתֶלֶם הָיוּ מַעֲמִידִין צֶלֶם. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמְרֵי הָיָה אֶחָד מֵהֶן חוֹרֵשׁ שָׂדֵהוּ לוֹכְסוֹן מַעֲמִיד צֶלֶם בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁיְהוּ רָאשֵׁי תְּלָמִים מַרְאִין לָהּ. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בְּרָאשֵׁי הַדְּרָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, כה): אֶל כָּל רֹאשׁ דֶּרֶךְ בָּנִית רָמָתֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן הִתְחִילוּ [חזרו] לִהְיוֹת עוֹשִׂין בָּרְחוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל, כד): וַתִּבְנִי לָךְ גָּב וַתַּעֲשִׂי לָךְ רָמָה בְּכָל רְחוֹב. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בָּעֲיָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כח) (ירמיה יא, יג): כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וגו'. וְכֵיוָן שֶׁלֹא מִחוּ בְיָדָן חָזְרוּ לִהְיוֹת עוֹשִׂין בַּחוּצוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, יג): וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלַיִם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבּשֶׁת. עַד אֵימָתַי, עַד שֶׁהִכְנִיסוּהָ לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח, ה): סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה, מַהוּ בַּבִּאָה, אָמַר רַבִּי אַחָא הָא בִּיָּיה בִּיָּיה תּוֹתָבָא מְפַנֵּי מָארֵי בֵיתָא. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה (ישעיה כח, כ): כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ, מַהוּ מֵהִשְׂתָּרֵעַ, שֶׁתָּרִיעַ לְקַבֵּל אִשָּׁה וּבַעְלָהּ וְרֵעָהּ. וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס, עֲשִׂיתֶם מַסֵּכָה צָרָה לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים לג, ז): כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה.

כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש. אמר דוד לפני הקב"ה הרשעים אינן כלום עשן הם. כהנדוף עשן ולא כעשן אלא כלא חשיבי. דבר אחר כהנדוף עשן אלו הרשעים. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו עבדים בפלטין שלו והוא היה בפלטין העליון והיו עבדיו בתחתון מציתין את האש ומעשנין אותו כדי שיעלה אליו העשן כך הם הרשעים מלמטה. וכן ישעיה אומר (ישעיה סה ג-ה) העם המכעיסים אותי וגו' היושבים בקברים וגו' אלה עשן וגו' אלה הם הרשעים ואינם כלום שנאמר (תהלים לז כ) כי הרשעים יאבדו ואויבי ה' וגו' כלו בעשן כלו. לכך כהנדוף עשן תנדוף. אבדו רשעים הצדיקים שמחים שנאמר וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה: