Referência sobre I Samuel 23:39

ד. ודע כי אין הפרש בזו הגזרה בין העוברים מבנין נפעל ובין העוברים מבנין פעל כי אלו ואלו דגושי העי"ן בנפעל לחסרון נו"ן השרש ובפעל לסימן הבנין כמו ולא נכר שוע לפני דל (איוב לד יט). הוא עבר נפעל. נכר אלידם אתו (שמואל א כג ז). הוא עבר מבנין פעל, וכן תכיר בכל מקום לפי כוונת הענין איזהו נפעל או פעל:

‎ויריחו סגרת ומסגרת (יהושע ו, א), על המסגרות (מ"א ז, כט), וסגר פום אריותא (דניאל ו, כג), היסגרוני בעלי קעילה (ש"א כג, יא), וסגרו על מסגר (ישעיהו כד, כב), ענין נעילה הם.

‎הענין השלישי, כי הביאתני עד הלום (ש"ב ז, יח), מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג, יא), כי נתן לצבאך לחם (שופטים ח, ו), וכל כי אשר הקדימו אף נהפך ענינו, כאלה, אף כי אנכי אעננו (איוב ט, יד), אף כי אנוש רמה (שם כה, ו), ואף כי נלך קעילה (ש"א כג, ג). ומהם כי אשר הקדימו אין, או אל, או לא, שוים בפתרונם, אך אינם כמו אלה העליונים, ואלה קצותם: אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים (ש"א כז, א), אין שם איש וקול אדם כי אם הסוס אסור (מ"ב ז, י), אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים (ש"א יח, כה), אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש (שמות יב, ט), אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך (מ"ב ד, כד), ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי (ש"א ב, טו), לא לך עזיהו להקטיר ליי' כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר (דה״‎ב כו, יח), לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יי' יחיה האדם (דברים ח, ג), כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך (תהלים מד, ד).

‎ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות (זכריה ו, יא), על צר המעטירה (ישעיהו כג, ח), עטרת שנת טובתך (תהלים סה, יג), עטרים אל דוד (ש"א כג, כו), לעטרת צבי (ישעיהו כח, ה), ועטרת זהב (אסתר ח, טו), ענין כתר ונזר הם.

‎מתחלק לשבע מחלקות: כן מטה בני יוסף דברים (במדבר לו, ה), כן בנות צלפחד דברת (שם כז, ז), לא כן (ש"ב יח, יד), כנים אנחנו (בראשית מב, יא), כי נכון הדבר מעם האלהים (שם מא, לב), כי אין בפיהו נכונה (תהלים ה, י), כשחר נכון מצאו (הושע ו, ג), ושבתם אלי אל נכון (ש"א כג, כג), וידע כי בא שאול אל נכון (שם כו, ד), לא נכון לעשות כן (שמות ח, כב), נכון לבי אלהים (תהלים נז, ח), תכין לבם (שם י, יז), ענין קושט ויושר המה.

‎השני, נכר אתו אלהים בידי (ש"א כג, ז), ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עובדיה א, יב), הלא איד לעול ונכר לפעלי און (איוב לא, ג), כמו הסגרה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, חלקי יי' אמרה נפשי (איכה ג, כד), כי חלק יי' עמו (דברים לב, ט), סלע המחלקות (ש"א כג, כח).

כתר מלכות בראשו (אסתר ו, ח), שבעה לכתרת האחת (מ"א ז, יז), כתר לי זעיר ואחוך (איוב לו, ב), כתרו את בנימין (שופטים כ, מג), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), בי יכתירו צדיקים (שם קמב, ח), לשון הקפה הם. ואף על פי שהכתר כעטרת וכנזר שלשתם לשון הקף הם, על דבר שמקיפין את הראש, על כן נכון לדבר עוטרים אל דוד (ש"א כג, כו), וכתרו את בנימין (שופטים כ, מג), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), ענין אחד להם.

‎השני, ערם יערם הוא (ש"א כג, כב), על עמך יערימו סוד (תהלים פג, ד), מפר מחשבות ערומים (איוב ה, יב).

‎השני. אף בהקבצו עם 'כי' נהפך לענין אחר, כאלה: אף כי אנכי אעננו (איוב ט, יד), אף כי אנוש רמה (שם כה, ו), הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה (ש"א כג, ג), אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה, ואף כי אמר אליך רחץ וטהר (מ"ב ה, יג), הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח, כג), הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא (משלי יא, לא), אף כי נתעב ונאלח (איוב טו, טז), אף כי היין בוגד (חבקוק ב, ה), אף כי לא אכל אכל היום העם הזה (ש"א יד, ל), הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי (דברים לא, כז), כלם בלשון הזה מדוברים, זולתי מעט מזער אשר איננו נוטה אליהם, אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן (בראשית ג, א).