וַיַּֽעֲמִידֶ֣הָ לְיַעֲקֹ֣ב לְחֹ֑ק לְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל בְּרִ֣ית עוֹלָֽם׃
И Он установил это Иакову для устава, для Израиля для вечного завета;
ליקוטי מוהר"ן
וְגַם יִשְׂרָאֵל מְפַרְנְסִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קה): וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק, וְחֹק לִשָּׁנָא דִמְזוֹנָא הוּא (ביצה טז.), וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה (ברכות ו:).
כתר שם טוב
מהבעש"ט זלה"ה. כשיש לו תענוג בתורה ועבודה סוד ברית כמ"ש ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם (תהלים קה, י) לא יתפאר בזה. כמו ששמעתי ממורי הבעש"ט ז"ל פי' הש"ס (גיטין מז, א) ר"ל זבין נפשי' ללודאי כו' חייתא ופלגא כו'. והעולה מדבריו כי אחר שזכה להתפלל בתכלית השלימות או למד בתכלית בא יצה"ר אח"כ כמה נאה מעשיך וכו' וזהו חייתא ופלגא כו' ודפח"ח. פי' שהיה מופלג גדול מדביקות הש"י ע"י החייתא שסבר שעובד בחיות עליון:
אגרא דכלה
את כל גבול"ך (שמות ז כז). במכה הלזו נאמר את כל גבולך. ואמרו במדרש (שמו"ר פ"י ב') שהמכה עשתה שלום ביניהן בענין גבול כוש ומצרים, ונאמר זה דוקא בזאת המכה. כי כל מה שכל אחד העלה בדעתו שזה שייך לגבולו, כשבאה המכה מיסו"ד דקדושה אשר משים שלום (עיין שבת קנ"ב ע"א), איהו שלום ואיהו שלמה מלך שהשלום שלו (שבועות ל"ה ע"ב), והנה לדעת דקליפה נעשה שלום על כל מה שהעלו בדעת"ם הנשפע מדעת דקליפה, הבן הדברים. והבן עוד יסוד דנוק' דקליפה, איהי יותרת הכבד דבתר דעבידת ניאופין יהיבת שיורין לבעלה (זוהר ח"ג רל"א ע"ב), אם כן אין לה גבול. מה שאין כן יסו"ד דנוק' דקדושה, ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם (תהלים קה י), הוא בבחינת גבול, והבן: