Chasidut к Тегилим 139:12

וְזֶהוּ בְּחִינַת חֲצוֹת כִּי הַלַּיְלָה נֶחֱלֶקֶת לִשְׁתַּיִם כִּי הִיא בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וְעַל-כֵּן נֶחֱלֶקֶת לִשְׁתַּיִם, כִּי חֲצוֹת לַיְלָה הָרִאשׁוֹנָה אָז הוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּמּוּבָא. וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂין מִצְווֹת וְתִקּוּנִים גַּם בַּחֲצִי לַיְלָה הָרִאשׁוֹנָה דְּהַיְנוּ תְּפִלַּת עַרְבִית וּקְרִיאַת שְׁמַע, וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה. וְאָז מַכְנִיעִין הָרַע וּמְבָרְרִין הַטּוֹב, וְאָז זוֹכִין לַחֲצוֹת דְּהַיְנוּ לַחֲלֹק אֶת הַלַּיְלָה שֶׁיִּתְהַפֵּךְ חֲצוֹת לַיְלָה הָאַחֲרוֹנָה לְטוֹב גָּמוּר, וְלְהִכָלֵל בַּיּוֹם, "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר" (תְּהִלִּים קלט). כִּי מֵחֲצוֹת וָאֵילָךְ מִתְגַּלֶּה בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁהוּא אוֹר הַיּוֹם. וְעַל-כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה נִזְהָר בַּחֲצוֹת, כִּי זֶהוּ שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל-יְדֵי תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲצוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן זְמַן הַזִּוּוּג אַחַר חֲצוֹת, כִּי אָז נִבְנָה בְּחִינַת חַוָּה אִשָּׁה עַל-יְדֵי תִּקּוּן עֵץ הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה וְשֵׁנָה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל-יְדֵי חֲצוֹת שֶׁהוּא שְׁבִירַת הַשֵּׁנָה שְׁבִירַת הַלַּיְלָה ,בְּחִינַת שְׁבִירַת עֵץ הַדַּעַת וַאֲזַי נִכְלָל בַּטּוֹב, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר וְעַל-כֵּן מֵחֲצוֹת מִתְגַּלֶּה חֶסֶד אוֹר הַיּוֹם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

והנה כמו בההתגלות אשר בבריאה בכלל, עשה ד׳ קו שעל ידו אורו ית׳ יתפשט בעולמות וספירות, מריש כל דרגין עד סופא דכל דרגין, גם בסדר הספירות יש בריח התיכון מן כתר דעת תפארת ועד יסוד [והוא הוא] אשר על ידו האור מתפשט מעילא לתתא באורך ורוחב, כן גם בהתאחדותו ית׳ עם ישראל עם קרובו, רואים שעשה בכל פעם מקום אשר ע״י קדושתו ואורו משמי השמים גם לנו, יושבי ארץ ימשך ויתפשט, מין מקום דנשקי בו ארעא ורקיעא אהדדי הי׳, שהגבול אשר בין החומרי ורוחני בו חדל, וממנו הזריח האור והתפשט, כי אצלו ית׳ מסטרא דילי׳ בין כך ובין כך אין החומר מסתיר, וגם חושך לא יחשיך ממך וכחשכה כאורה לפניו, ורק לנו נעשה החומר לחומר ומסתיר את אורות הקדושה מלרדת ומלהתגלות בגלוי זולת דרך מסכים וצמצומים רבים בהסתר גדול, כמו שאיתא בספ״ק מזה הרבה, ועשה ד׳ גם לנו מקום בלי גבול בין חומרי ורוחני, מקום שגם הגופני רוחני הוא, ודרך מקום הזה התפשטה קדושתו ית׳ אף לנו לקדש אף חומריותנו,

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום וגו'.
בזוה"ק (בא ל"ט:) אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם ראש חדשים מאי טעמא משום דשירותא דסיהרא הוי וכו'. הנה זה נקרא שירותא דסיהרא, כמו שאמר כבוד אאמו"ר זללה"ה, מה שבעוה"ז הציב השי"ת אם תדרשנו ימצא לך (דברי הימים א כ״ח:ט׳), והיינו שעד כמה שאדם דורש ומחפש אחר רצונו ית' כן מאיר לו הש"י, ומראה שנותן מקום לעבודתו. ובאמת עיקר הדרישה של אדם, מה שהאדם דורש ומחפש לקבוע קדושה על הגוף ג"כ, וזה נקרא שירותא דסיהרא. אך זה הענין שפתח התורה בבראשית, כי באמת כתיב וחשך על פני תהום, והקשה כבוד אזמו"ר זללה"ה למי היה אז חשך, הלא אצל השי"ת כתיב (תהילים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. אך מחמת שהשי"ת רצה שיתלבש אורו בתפיסת הבריאה, ומחמת שאור הראשון עדיין הוא מפורש לפני הבריאה, ואין ביכולת הבריאה לקבל אור מפורש כזה, נקרא זה מצד הבריאה חשך, כדאיתא בזוה"ק (בלק ר"ד:) נהורא קדמאה דברא קוב"ה עלמא לית יכול עלמא למסבלא מה עביד קוב"ה עביד נהורא לנהורא ויקריה ליקריה לאתלבשא דא בדא. ומחמת זאת התלבשות שהציב השי"ת, שאור זה יתלבש בלבושים תוך לבושים, נסתעף בעוה"ז שיכול לדמות לאדם שביכולתו לעשות ההיפך מרצונו ית' ח"ו. ובאמת הציב השי"ת זאת, כמו דאיתא בזוה"ק (בא ל"ד.) אית למנדע טב ולמנדע ביש ולאהדרא גרמיה לטוב. וכמו כן איתא בזוה"ק (תצוה קפ"ד.) לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. והיינו שמחמת שהציב השי"ת לאדם לבושים כאלה, עד היכן שיכול לדמות לו שיכול לעשות ההיפך מרצונו ית'. והאדם בעבודתו בוקע כל מיני לבושים, זה הוא עיקר הרבותא, וזה נקרא לאהדרא גרמיה לטוב. ובאמת, עיקר מה שהאדם בוקע את ההסתר, הוא מה שאדם קובע קדושה על כל אברי פעולותיו, בזה הוא עיקר העבודה של אדם. וזה כוונת האר"י הקדוש זצללה"ה (לקוטי תורה פ' בראשית ד"ה בראשית) לא דברה תורה באצילות אלא בבריאה. והיינו, שעיקר עבודה הוא מחמת שהציב השי"ת מסכים המבדילים, והאדם ע"י תורה ועבודה בוקע את המסך המבדיל ומגיע לאור השי"ת, זה הוא עיקר העבודה של אדם. ובאמת אם אדם בוקע את כל מיני מסכים ומגיע למאמר הראשון שנקרא יהי אור, אז נותן לו השי"ת חלק גם במאמר בראשית, שאיתא בש"ס (מגילה כ"א:) בראשית נמי מאמר הוא. וגם בזה המאמר נותן לו השי"ת חלק לאדם, שעבודה של ישראל מגיע גם לזה המאמר, והשי"ת מראה לאדם שכל ענין התלבשות הבריאה שהציב השי"ת בזה העולם, מחמת שחפץ להטיב לבריותיו, ורצה שתהיה נקרא יגיע כפו של אדם, ע"כ הציב התלבשות הזה. אבל באמת מקומם של ישראל הוא גם במאמר בראשית הנקרא בראשית נמי מאמר הוא: