ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרָדְפֵֽהוּ׃
Уклоняйся от зла и делай добро; Ищите мир и стремитесь к нему.
ליקוטי הלכות
כָּל הָאֻמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָֹכָר הֵן כִּי אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל וְדִינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה שֶׁהֵם חִיּוּב וּפְטוּר וּמְמֻצָּע. דְּהַיְנוּ שׁוֹמֵר חִנָּם פָּטוּר מִן הַכֹּל וְשׁוֹאֵל חַיָּב בַּכֹּל. וְשׁוֹמֵר שָֹכָר וְשֹוֹכֵר פְּטוּרִים בְּמִקְּצָת וְחַיָּבִים בְּמִקְּצָת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת טוֹב וְהַהֵפֶךְ דְּהַיְנוּ רַע וְהַמְמֻצָּע דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת הַמְעֹרָב טוֹב וָרָע שֶׁעַל יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ הוּא תִּקּוּן הַמַּלְכוּת שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִצְוֹת עֲשֵֹה וּמִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶֹה וּרְשׁוּת, דְּהַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הָרַע וְלַעֲשֹוֹת טוֹב. וּלְבָרֵר בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת לְהַעֲלוֹת הַטּוֹב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּבְחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי תַּרְגּוּם וְכַמּוּבָן כָּל זֶה מִמַּאֲמָר תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק (סִימָן יט) וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים לד) סוּר מֵרַע וַעֲשֵֹה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל לְהַכְנִיעַ הָרַע וְלַעֲשֹוֹת טוֹב וּלְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת הַטּוֹב מִבְּחִינַת הַמְמֻצָּע שֶׁזֶּה בְּחִינַת בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם כִּי שָׁלוֹם הוּא הַמְמֻצָּע בֵּין שְׁנֵי הֲפָכִים וְעַל יְדֵי תִּקּוּן בְּחִינַת הַמְמֻצָּע בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת עַל יָדוֹ נַעֲשֶֹה שָׁלוֹם כִּי נִתְבָּרֵר וְנִמְתָּק מֵהָרַע וְעוֹלֶה אֶל הַטּוֹב וְנַעֲשֶֹה שָׁלוֹם בֵּין יָמִין וּשְֹמֹאל וְעַל כֵּן שָׁלוֹם בְּגִימַטְרִיָּא חַשְׁמַ"ל עִם הַכּוֹלְלִים כַּמּוּבָא, כִּי חַשְׁמַ"ל הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן לְשׁוֹן תַּרְגּוּם בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת כַּנַּ"ל:
באר מים חיים
והנה ישראל כשהיו במצרים ידוע שהיו בסוד אלם מאלהים שהיו נאלמים מן הקדושה, ואכן בעת הגאולה האיר ה' עליהם פתאום אור בהיר בשחקים גדול ועצום, עד שהגיעו לבחינה גדולה ונפלאה מאוד בבחינת מוחין דגדלות שלא ביגיעה כלל ושלא ברחיצה וטהרה מטומאת זוהמתן אשר נדבק בהם, וזה היה עיקר נס יציאת מצרים שקידשן הקב"ה באותו הלילה קדושה נפלאה פתאומיות שלא בטבע, כי היה הקב"ה מוכרח להוציאם ברגע הזו, ועל כן צוה להם לעשות קצת מצוות כמו שחיטת הפסח, בכדי שיהיה קצת מקום להקדושה שיחול עליהם, אבל הקדושה היה בנס גדול שהאיר הקב"ה על נשמות ישראל ורצו והלכו אחריו באותו היום לארץ ציה וערבה באמונה רבה בלי מזון וצידה, ואכן דבר זה אינו דבר המתקיים, כיון שבא שלא מצד עבודתם, ועל כן נלקח זה תיכף מהם אחר יום הראשון וצִום אחר כך לספור ספירת העומר שבע שבתות תמימות בכדי לרחוץ ולטהר את נפשם וגופם מכל בחינות הטומאה והזוהמא, כדין אשה נדה שמחויבת לספור שבעה נקיים. והמה לרוב הטומאה אשר נדבק בהם במ"ט שערי טומאה הוצרכו לספור שבע שבתות מ"ט יום בכדי שיזדככו ויטהרו עצמם שיהיו ראוין לקבל התורה מאת הקב"ה, ועל כן אנו אומרין בסדר של פסח קדש ורחץ, לומר כי נשתנה יום זה מכל הימים שבכל הימים כאשר ירצה האדם לקבל הקדושה צריך קודם לרחוץ ולטהר עצמו ואחר כך תוכל הקדושה לשרות עליו כמאמר הכתוב (תהלים ל"ד, ט"ו) סור מרע ועשה טוב כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת וכאן היה הקדושה קודם להרחיצה ואנו מספרין שבחי הלילה הזה כי היה קדש ורחץ הקדושה תחילה ואחר כך הרחיצה, ועל כן אין אומרין הלל שלם כי אם ביום הראשון של פסח, ואחר כך אין אומרים עד חג השבועות כי לא היה הבחינה הגדולה כי אם ביום האחד, ואחר כך השלימו בעבודתן ויגיעה וטהרה עד חג השבועות שהשיגו גודל הקדושה לקבל התורה, והנה מיום השני של פסח התחילו בעבודתם לטהר ולזכך עצמן במעט מעט עד אשר ישיגו לבחינת הנשמה אשר הזכרנו הנכללת מבחינה אשר למעלה ממנה כנזכר. ולזה קובל הכתוב אשר תיכף אחרי צאתם ממצרים, וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות ט"ו, כ"ג), ואמרו חז"ל (בבא קמא פ"ב.) דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נ"ה, א') הוי כל צמא לכו למים וכו', וכבר כתבנו שעיקר קניית חלק הנשמה בשלושה בחינותיה הוא על ידי התורה הכלולה משלושה, וכיון שלא היה להם התורה, מאין היה להם בחינות לקנות הקדושה בנפשם.
מי השלוח
אלה תולדות נח וכו' עשה לך תבת עצי וכו'. ענין התיבה, שנתן הש"י עצה והגנה לנח עד שעברו ימי הזעם, וכן לכל מי שלא נזדכך לבו עדיין יוכל ללמוד עצות איך יסתר עצמו ויגין בעדו מכל רע המתרגש בעולם, וכן אמרו חז"ל [תנדבא"ר פ"ו] אם רואה אדם שיסורין באין עליו ירוץ לחדרי חדרים של תורה והיא נותנת לו עצה איך להנצל. וענין התיבה הוא עפ"י מה דאיתא בגמ' (פסחים קי"ג:) שלשה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ואינו משתכר ומי שמעביר על מדותיו, מי שאינו כועס היינו שאינו מראה שום כעס בפועל, ואינו משתכר היינו שיש לו ישוב הדעת ומכיר ומאמין בבורא עולם, ומי שמעביר על מדותיו היינו שמסיר הכעס גם מלבו שלא יהיה בלבו שום תרעומות על חבירו. ועל אלו השלשה מרמז התיבה, עשה לך תיבת עצי גופר היינו שלא תכעוס, כי גפרית מורה על כעס וזה עשה לך תיבת עצי גפר היינו שתסגור את הכעס ולא תכעוס בפועל. קינים תעשה את התיבה היינו שלא תשתכר רק תהא בישוב הדעת, כי קנים הוא חדרים כמו מי שיש לו חדרים הרבה צריך שיהיה לו ישוב הדעת לידע מקום כל חדר ותשמישו, וגם מסכת קנים מורה ע"ז ולכן מי שאין לו ישוב הדעת ולב טהור אינו מבין לאמיתם את עומק ד"ת הנמצא במס' קנים. וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר, היינו שתעבור על מדותיך, כי וכפרת היינו שתכפר מעומק לבך, שלא ישאר בלבך רושם מכעס על חבירך. והשיעורין מהתיבה הם אותיות לשון, ג' מאות אורך וחמשים רוחב ולמד קומה, והיינו שלא יהיה לך לשון שקר. וגם אלו השיעורין הם נגד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, למ"ד אמות גובה כנגד בכל לבבך, נ' רוחב נגד בכל נפשך וג' מאות אורך נגד בכל מאדך, כי מאד היינו בכל מה שיוכל האדם לשער בדעתו ולהוסיף, וע"ז רומז אות הש' כי הש' היא אחרונה שבא"ב כי סוד הת' הוא כמוס לעוה"ב ולכן בכל מקום שרצו חכמים לגזם גזמו כשלש מאות כמו (חולין צ':) ג' מאות כור, וג' מאות כהנים שבמס' מדות פ"ג מ"ח. צוהר תעשה לתיבה היינו שתדע כי הכל בידי שמים, כי צוהר היינו בהירות וידיעה. ואל אמה תכלנה מלמעלה, היינו שתצמצם בכל קבלות השפעה שלא תהיה רעבתן. ופתח התיבה בצדה תשים, היינו כמו שמבואר על פסוק (תהלים ל"ד, ט"ו) בקש שלום ורדפהו וכמו דאיתא במדרש (במדבר רבה פרשה י"ט, ט"ז) בקש שלום ממקומך ורדפהו ממקום אחר היינו מצדך ומכחך לא יהיה שום מניעה לשלום, אך גם לרדוף אחר חבירו לקרב את עצמו לחבירו גם זאת אין מהצורך כי בכל דבר נמצא ספק כי יוכל להיות שזה אינו ראוי לבא אל ביתך, אך לדחותו ג"כ אינו רשאי, וזה פי' בצדה תשים לא בפירסום. תחתיים שניים ושלישים תעשה, היינו שנצטוה נח לידע איך להתנהג עם ג' בניו בכל אחד לפי מדרגתו, עם חם כפי מדרגתו היינו תחתיים שתדבר עמו רק לפנים ועם יפת שניים ועם שם שלישים, היינו שתדבר עמו מעומק הלב וכל סודותיך תגלה לו. וכל זה היה עצות לנח קודם שנשלם איך יסתיר עצמו, כי מיד כשיצא מן התיבה שאז היה השלמתו אז עשה היפך מאלו הדברים כמ"ש וישת וישכר וכעס על חם ולא עבר על מדותיו, כי כשאדם נשלם אז מותר להתפשט, כי אז הכל רצון ה'.