הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃
Море увидело это и убежало; Джордан повернулся назад.
ישמח משה
או יאמר הטעם על מה שנאמר לאברהם (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. דמצינו פלוגתא בפרשת תצא (מדרש ויק"ר פכ"ד ז') בפסוק (דברים כג טו) להצילך וגו' והיה מחנך קדוש. חד אמר להציל ממונם להרבות נכסיהם. וכתבו המפרשים דזה הוא שכר שהיו גדורים בעריות (ויק"ר ל"ב ה'), כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו), על כן השכר בזה מדה כנגד מדה להרבות נכסיהם כיון שמחנך קדוש, דכל מקום שאתה מוצא קדושה אתה מוצא גדר ערוה (ויק"ר כ"ד ו'), (ולצרף המליצה ואביך הנח עליו ככר או תנוק, שבת ל' ע"ב). ועל פי זה יובן היטב, שהוא בטחון ואות שלא נתערבו בגוים, ודוק. ועל פי זה נ"ל הפסוק (תהלים (קה לז) ק"ה ל"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, דהיינו שזה עדות שלא היה שום מכשול בשבטים רק הם שבטי יה. ויותר בדקדוק י"ל על הפסוק הנ"ל ויוציאם בכסף וזהב וגו', על פי המבואר בזוהר הק' (זוהר ח"ג ע"ה ע"ב) שם ר' אבא אזיל לקפוטקיא, חמא חד בר נש דהוי רשימין באפוי וכו', וכל אינון יומין דאשכח רשימין באנפוהי, אי אוליד בר אשליף ליה רוחא מסטרא דמסאבא וכו', עיין שם. הרי אף מה שהוליד מאשתו הוא פגום, כיון דאפגם בעריות ובפרט בבת אל נכר, דכתיב (מלאכי ב' (יב) י"ב) לא יהיה לו ער ועונה, וידוע דרשת רז"ל (סנהדרין ע"ב ע"א) ער בחכמים ועונה בתלמודים. ועל פי זה יובן יותר כמה בשורה טובה היה לאברהם על מה שנאמר ואחרי כן יצאו וגו', דמורה שהם גדורים בעריות כמ"ש, דאם לא כן עד ככר לחם, ואם כן ראוים הם ובניהם וקבל התורה, והיינו ואין בשבטיו כושל, משמע אף פגימה בעלמא אין בהם. ועל פי הדברים האלה פירשתי המדרש (פליאה) הים ראה וינוס (תהלים קיד ג), מה ראה, ישראל באים ורכוש מצרים בידם. והוא תמוה. ולדרכינו יובן, כי ידוע אומרו (ב"ר ה' ח') תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע לפני ישראל. אך זהו אם הם ישראל, אבל אם ח"ו נטמעו בין האומות, פקע שם ישראל מהם דקרוי בנה, אם כן שוב אין לו להים להקרע לפניהם. וז"ש מה ראה, ר"ל אולי ח"ו נטמעו, על זה אמר ראה ישראל באים ישראל דייקא, והראיה כי ורכוש מצרים בידם, דמזה מוכח כי היו גדורים מעריות ולא נתערבו באומות ועודם בשם ישראל כאמור. והנה ידוע (פסיקתא דר"כ פי"א) דאותיות של השם מעידים על שהיה גדורים מעריות, כדכתיב (במדבר כו ה) ה"חנוכ"י ה"פלא"י. וגם ידוע דנגאלו בזכות שהיו גדורים מעריות, וכבר איתא בספרים ובליקוטי תורה להאר"י ז"ל כי אותות, הוא לשון אותיות. והנה חישב משה באיזה זכות יגאלם, שלא היו יודע שהם גדורים בעריות לכך סירב מלילך, לכך (שמות י א) ויאמר ה' אל משה שנגלה אליו בשם הויה ב"ה, ויאמר לו בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' להשתעבד בישראל, כי זה כל פרי הגלות והעינוי למען שיתי אותותי אלה שהם משם הויה ב"ה, בקרבו קאי על בני ישראל האמור בפסוק שלפניו סוף וארא, ואתי שפיר דקאמר בקרבו לשון יחיד, דאי קאי על המצרים היה ראוי לומר בקרבם, דהא גבי עשו כתיב (בראשית לו ו) נפשות, וביעקב כתיב (בראשית מו כו) נפש (ויק"ר ד' ו'). ואם כן גם כן כיון שהם גדורים בעריות, אם כן כדאי הם לגאול ולכך בא אל פרעה כנ"ל.
ישמח משה
(ח) ובדרך דרוש על פי הדת והדין אמרתי, כי ידוע דהקב"ה מתנהג בדיני התורה. ועל פי זה יתבאר אומרו (שמות י א) כי אני הכבדתי את לבו וגו', דקשה (א), מה שעמדו המפרשים היתכן שיכבד לב אדם שיחטא כדי להענישו. (ב), הטעם למען שיתי וגו', הוא מוקשה והלא אינו ראוי לעונש. גם תיבת בקרבו משולל הבנה. (ג), מה שנאמר לאברהם (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, מה לו לאברהם בזה שיצאו ברכוש גדול. (ד), הא דכתיב (בפרשת שמות (ג יט-כב) ואני ידעתי כי לא אתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה. ונדחקו לפרשו אם לא ביד חזקה וזה דוחק. (ה), (שמות ג כ) ושלחתי את ידי והכתי וגו' בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו. דתיבת בקרבו לכאורה הוא שפת יתר. (וא"ו), ואחרי כן ישלח אתכם, (שמות ג כא) ונתתי את חן העם הזה, (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה וגו'. תמוה מאד וכי משה עין גבוה ונפש רחבה היה לחמוד כסף וזהב אשר להם, עד שיבטחנו בזה תיכף. (זיי"ן), להבין מאמרם ז"ל (ברכות ט'.) א"ל בבקשה מכם שאלו ממצרים וגו', שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג-יד) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. דקשה והא ואחרי כן יצאו גם כן קיים, רק ברכוש גדול לא קיים, וראוי היה לומר ועבדום וענו אותם ואחרי כן יצאו קיים, ברכוש גדול לא קיים. (חי"ת), המדרש (פליאה) הים ראה וינוס (תהלים קיד ג), ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, שהוא תמוה. (טית), להבין הפסוק (תהלים (קה לז) ק"ה ל"ז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. (יו"ד), להבין (התנחומא בפרשת וארא, סי' ג') בה' מכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה, כיון שבאו חמשה מכות ולא שלחם, אמר הקב"ה מכאן ואילך אם ירצה לשלוח אינני מקבל, שכן כתיב בחמש מכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה. וקשה למה לא נתן גבול לדבר זה שלא יקבל, כי הלא קיבל לבסוף.
ליקוטי הלכות
וְזֶה בְּחִינַת שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהָיָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיד) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, שֶׁרָאָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁזָּכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: