אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי־דָ֑רֶךְ הַֽ֝הֹלְכִ֗ים בְּתוֹרַ֥ת יְהוָֽה׃
АЛЕФ. Счастливы те, которые стоят на пути и ходят по закону Господню.
ליקוטי מוהר"ן
(תהלים קיט) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ, הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה':
אגרא דכלה
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת יי (תהלים קיט א). יש להתבונן דמשמע דיש תמימי דרך שאינם הולכים בתורת יי, והמשורר משבח רק אותן ההולכים בתורה, והדבר הזה קשה מאוד, וכי יש תמימי דרך בזולת דרכי התורה. והנראה דהנה ארסטו היוני הכחיש מציאת הנבואה, להיות שאמר ששקל כל עניינו ולא עסק בהבלים רק ההכרח להגוף, ואמר שאינו עוסק במותרות התאוה רק עוסק ומתבונן בחכמה, ועל כן אמר לו יהיה הדבר במציאות, אזי היה הוא ראוי להיות מתנבא, ובנפשו דיבר כי אין מציאות הזה רק לאיש הישראלי הנכנס תחת עול התורה, כמו שהבטיח הש"י למשה שלא תשרה שכינה על אומות העולם (ברכות ז' ע"א), והדבר הזה הוא על פי השכל, כיון שקבלו ישראל התורה עליהם ועל בניהם לדורות עולם, אם כן תמימות דרכי התורה להם הוא בעצם, כיון שהם בני בנים של תורה, מה שאין כן לאומות העולם גם תמימות דרכיהם הוא להם במקרה ואינו מתמיד, כענין שאמרו שארסטו בסוף ימיו נתפתה באשה זונה, וזאת היתה סיבת מיתתו (עיין ביערת הדבש), ונתגלה קלונו שתמימות דרכיו הוא במקרה. וזהו אשרי תמימי דרך, רק אותן ההולכים בתורת ד' מיום שנולדים הם הולכים לתורה, כיון שהוא מבני בניה של תורה, מה שאין כן אותן שאינם הולכים מיום הולדת בתורה, רק קנו לעצמם תמימות הדרך על פי השכל, היא מקרה ואינו מתמיד. וז"ש הש"י במתן תורתינו ועתה אם שמוע וכו' ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ (שמות יט ה). דקשה א', מהו ועת"ה, איזה זמן ממעט. ב', מהו ושמרתם את בריתי. ג', והיית"ם לי כו' בוא"ו הנוסף, הוה ליה למימר תהיו לי סגולה, כיון שהוא השלמת הגזירה מהתחלת הדיבור. ד', מהו הנתינת הטעם כי לי כל הארץ. ועל פי דרכינו יונח לנו בטוב טעם ודעת, שהבטיח הש"י כיון שיקבלו עתה כעת התורה, כבר תהיה התורה מורשה להם ולבניהם עד עולם בטבע, ותיכף בהוולד בן ישראל ויכניסוהו לבריתו של אברהם אבינו, הנה התורה והנבואה וכל הדרכים ישרים שייכים לו בעצם, וגם בסלף דרכיו ח"ו הוא רק מקרה שאינו מתמיד, כי כבר כל ארציות החומר שלו משועבד מאז תחת עול התורה, מה שאין כן אומות העולם הוא בהיפך וכנ"ל. וזה שיעור הכתוב ועתה (כעת), אם שמוע וכו' ושמרתם (תמיד) את בריתי (להכניס בניכם בבריתו של אברהם אבינו, אזי) והייתם (תמיד) לי סגולה מכל העמים, (כעין דבר הסגוליי שמוכן לאיזה פעולה, לא נודע בשכל הסיבה רק שעצמיות הדבר הסגוליי גורם לזה. ואמר הטעם) כי לי כל הארץ, (כיון שכל ארציות וחומריית בן ישראל משועבד לי מיום הולדתו, ומיום הכנסתו לבריתו של אברהם אבינו: