יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת־מַ֝֗יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃
Он сделал тьму Своим укрытием, Свой павильон вокруг Него; тьма вод, густые облака небес.
ישמח משה
ויהי מקץ וגו' (בראשית מא א). במדרש (ב"ר פ"ט א') ויהי מקץ שנתים, קץ שם לחשך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחשך, שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (איוב כח ג) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם. דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום, עד כאן. ואומר דרשוני וחיו דאין לו ביאור. וגם מה שייכות לפירוש הראשון עם הפסוק ויהי מקץ. והנ"ל בזה על פי מ"ש בפרשת פנחס על הפסוק (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ושורש הדברים כי אין ישראל נגאלין אלא בתשובה (סנהדרין צ"ז ע"א), והנה בעתו היא העת שהשי"ת יודע שישובו כולם, כי הכל צפוי והרשות נתונה (אבות פ"ג מט"ו), והידיעה אינו מכריח, ולכך קץ הד' מכל עין נסתר, כי אם היה נגלה לנביא, כבר היה התשובה בהכרח וההכרח לא ישובח, ולא היה התשובה ההיא גורם הגאולה, רק הצדיקים שבלבא תלין יכולין לידע, כמ"ש במדרש (קה"ר פ"י י"ד) כתבתי עליך שחכם אתה ואתה מבקש לכנס לארץ. וכבר נודע (זוהר ח"א כ"א ע"ב) כי יעקב ומשה כחדא אזלין, ועל כן השיג יעקב וידע זמן הקץ, והיינו דכתיב (פרשת ויחי, בראשית מט א) ויאמר האספו ואגידה לכם, ואמרו רז"ל (פסחים דף נ"ו ע"א) בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה. והנה לכאורה יפלא אם כן איך אמר ואגידה כיון שלא הגיד, והלא כתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, (וכבר עמד על זה בנזר הקודש). ולפי מ"ש י"ל דבאמת גילה להן, אלא שלולי שנסתלקה ממנו שכינה לא היה יכול לגלות, כי השכינה היה מדברת מתוך גרונו דיעקב ומשה כחדא אזלין, ואם כן היה הדבור מכריח, והקב"ה בקש למלאות רצונו כדכתיב (תהלים קמה יט) רצון יראיו יעשה, ועל כן נסתלקה ממנו השכינה שדבורו לא יהיה מכריח, ואז גילה להן הקץ, והבן. ועם זה יובן מ"ש רז"ל (שם בפסחים) אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי, אמרו שמע ישראל וכו' (דברים ו ד), מיד ענה אותו הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דידוע דה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), היינו לעתיד כי אז ונגלה כבוד ה' (ישעיה מ ה), והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט), ועל אז נאמר (תהלים קמו י) ימלוך ה' לעולם וכו', ה' ימלוך לעולם ועד, כי שוב לא יפסק ולא יוסיף עוד להגלותך (איכה ד כב), ויהיה מלכותיה מלכות עלם וגו'. ועל פי זה מבואר, כי מעיקרא היה יעקב סבור שיש ח"ו פסול בבניו ולכך נסתלקה ממנו השכינה, אבל כשאמרו לו ח"ו כשם שאין בלבך אלא אחד וכו', ונתוודע לו כי מטתו שלמה וכולם צדיקים, אז ידע והבין האמת דלכך נסתלקה ממנו השכינה, כדי שעל ידי דבורו לא יהיה הכרח, ואם כן יפעל התשובה שיתגלה מלכותו לעד ולנצח נצחים, לזה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ר"ל דלכך נסתלקה, והבן. ועל פי זה נ"ל לבאר המדרש הנ"ל, דהמדרש מפרש לקרא דקץ שם לחשך בתרין אנפין ובקנה אחד עולין, דהיינו פירוש א' קץ שם לחשך של גלות, שהעולם כולו בחשך ולא נגלה כבוד ה', ויש קץ ידוע לו ית' שיתגלה כבודו במהרה בימינו. פירוש הב' קץ שם לחשך, דר"ל קץ הימין שם לחשך וסתר שאינו נגלה לשום בריה, כענין שנאמר (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו כמו שפירשתי והבן. ובקנה אחד עולים דמשום זה הקץ שם לחשך וסתר, משום שהקץ הידוע הוא תולה בתשובה גמורה שיסתלק היצר הרע מכל וכל בבחירתינו, ואלמלי היה נגלה, היה מוכרח ולא היה גורם הגאולה. והן הן דברי המדרש כתיב קץ שם לחשך זמן נתן לעולם וכו', דהיינו הפירוש הראשון שכתבתי, ואמר עוד מ"ט קץ שם לחשך, דהיינו כפירוש הב' ובקנה אחד עולין, דהיינו מ"ט הקץ הוא מכוסה ונסתר, על זה מתרץ משום שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, וכשנסתלק יצר הרע על ידי תשובה גמורה אז יסתלק החשך, ואם כן הכל תלוי בתשובה וצריך להיות בחיריי, ואם היה נגלה היה מוכרח וכמוה כאין הוא. ולכך סמך המדרש הנ"ל על הפסוק ויהי מקץ שנתים ימים, דהא קשה איך נימא דקץ הימין הוא מכוסה ונעלם, הא הוא מפורש ונגלה דכתיב (תהלים צ טו) שמחנו כימות עניתנו, וידוע (סנהדרין צ"ז ע"א) דשית אלפי שני הוי עלמא, ואם כן כמה שנים שנחרב הבית והתחיל הגלות קודם כלות שית אלפי שנים הנ"ל, על כרחך צריך לומר החצי בגלות לא פחות ולא יותר, והבן. אך כבר עמדו על זה הא עינינו רואות שאין כל כך שנים עד כלות אלף הששי כמו מזמן הגלות ועד עכשיו ואף לא השליש. ותירצו שיתארך ויתפשט הגלגל והזמן כמו המקום, שנאמר (ישעיה נד ב) הרחיבי מקום אהלך, ולפי זה שוב אינו ידוע כלל כמה יתארכו הימים אחר ביאת המשיח. והנה במגלה עמוקות פירש ויהי מקץ שנתים ימים, דהוא רמז להגאולה דאחר הקץ יהיו שנתים ימים, ר"ל דיתארכו הימים ויהיה יום כמו שנה, ואם כן מיושב הכל בס"ד, ומדוקדק לפי זה מקץ ולא כל הקץ, דהיינו כל ימות המשיח, והבן. ועל דרך זה יבואר גם כן דבר אחר זמן ניתן ליוסף וכו', נתכוון לפירוש השני של מגלה עמוקות שפירש ויהי מקץ שנתים ימים, לפי שיוסף נענש שהיה במשמר שנתים, משום ימים, שבטחונו היה שאחר שני ימים יצא מבית האסורים על ידי שר המשקים, על כן נגד ב' ימים ניתן לו להיות עוד ב' שנים יום לשנה, עיין שם בארוכה. ומצורף לזה מ"ש האלשיך דעשר שנים היה ראוי להיות בבית הסוהר נגד י' טיפין, והרי ישב י"ב שנה, ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד.
באר מים חיים
לא תוסיפו וגו' עד אשר אנכי מצוה אתכם וגו'. נתתי אל לבי לתור בחכמה להבין קצת דקצת בטעם מצוה זו שצונו בלא תוסיפו על הדבר כי לכאורה מה חסרון יש בהוספה והיה הנוסף כלא היה. ומהיכן יבוא לעבור על זה בלא תעשה. ולוּ יהא אם נאמר שאין המצוה נחשב בהוספה ויהיה בביטול מצות עשה. ולא בלא תעשה, ואמנם הנה תדע כי אורות אלהינו יתברך אין אנו יכולין לקבל כי אם במדה וקצב וגבול ועל ידי צמצומים רבים. הלא תראה מה שכתב הרב ז"ל (בכוונת יוצר אור ובורא חשך) שלכאורה הלא עולם הבריאה הגבוה וגדול במעלה מן היצירה. והיאך אנו אומרים בהיפך יוצר אור ובורא חשך. ואכן היא הנותנת. כי עולם היצירה לפי שהוא רחוק מהמאציל ויכולין אנחנו ליהנות מאורה נקרא אור. ועולם הבריאה שקרוב יותר אל המאציל ואורה גדול ואין אנו יכולים לראות ולהנות מאורה נקראת חשך כי מחשיך עיני הראות מלהסתכל בה וכו'. והוא על דרך מאמר הכתוב (תהלים י"ח, י"ב) ישת חשך סתרו וגו'. ופשיטא דפשיטא שאין שם חשך כי כבר נאמר (דניאל ב', כ"ב) ונהורא עמיה שריא. וכן (תהלים קל"ט, י"ב) כחשיכה כאורה. ואמנם שהוא שם המושאל מבחינת החושך לפי שאנחנו אין יכולין להסתכל באור ההוא. וכן נודע מסוד המסכים שבין כל עולם ועולם שאי אפשר לעולם התחתון לקבל האורה מעולם שלמעלה אם לא על ידי מסכים המבדילים וצמצומים רבים. כי אורו ב"ה הוא נורא ונשגב מאוד ואי אפשר לקבלו על בהירתו וכאשר השיב רבי יהושע בן חנניא להקיסר שרצה לראות את ה', מאור השמש (עיין חולין ס'.). רק שבאהבתו ובחמלתו על עמו ישראל צימצם את עצמו כביכול בצמצומים שונים רבים אין מספר עד שנתלבש בעולמות שלמעלה ומשם בעולם הגשמי הזה. ונודע למארי קבלה בבחינה שבירת הכלים הידועים שהיה בראש הבריאה, שלפי שלא היו יכולין לסבול האור הגדול שהופיע עליהן, נפלו ונשתברו ומתו, אשר מזה נתהוה כל בחינת הקליפות הנודעים.
בית יעקב על התורה
וזהו דאיתא בזוה"ק (תולדות קמא: קמב.) ויקרא אלהים לאור יום (בראשית א׳:ה׳) דא אברהם דאיהו נהורא דיממא ונהורא דיליה אזיל ונהיר ואתתקף בתיקונא דיומא. ובגין כך מה כתיב (בראשית כ״ד:א׳) ואברהם זקן בא בימים באינון נהורין דנהרין ואיהו סיב כד"א (משלי ד׳:י״ח) הולך ואור עד נכון היום, ובגין כך ויקרא אלהים לאור יום. ולחשך קרא לילה דא יצחק, דאיהו חשך ואיהו אזיל לקבלא ליליא בגויה. הענין בזה, שהתחלת הבריאה היה בחשך, היינו יראה, שכל בריאה היתה יראה להשפיע לחברתה, כי כל בריאה היתה עומדת בפני עצמה ולא רצו להשפיע חוץ לגבולם, היינו שהדומם לא רצה ליתן כחו להצומח וכן כולם, כדאיתא בש"ס (חולין ס:) מלמד שעמדו דשאים על פתח קרקע, ומכל שכן שלא הסכימו הברואים למאמר נעשה אדם, מפני שבעצמם אינם יכולים להפסיד ולקלקל, ואף שבעצמם אינם יכולים להרויח ג"כ, אבל מכל מקום בטוחים שלא יקלקלו ג"כ, אבל בבריאת אדם נכנסו באחריות וסכנה. הן אמת שע"י שהאדם מכניס בקרבו כל הברואים ועובד בכחם את השי"ת על ידי זה מתקן אותם, אבל אם האדם חלילה עושה בכחם מה שהוא היפוך מרצון השי"ת, עי"ז מקלקל אותם ומפסידים בזה את הכח שלהם. לכן לא רצו ליכנס באחריות סכנה והיה להם יראה מזה וזהו נקרא חשך. ואח"כ האיר השי"ת את עיניהם, והראה להם שהשי"ת צופה תמיד לטובת העולם, ויכולת בידו להושיע להם מכל רע, ונכנס בהם תקיפות שאיך יעשה האדם בכחם היפוך מרצון השי"ת, והלא השי"ת הוא המנהיג על כל מה שיעבור עליהם, ובודאי תכלית הכל יגמור השי"ת לטוב, ואז רצו כל הברואים והתאחדו והסכימו בבריאת האדם. וזה התקופות נקרא בזוה"ק (משפטים קי.) בקר דאברהם, שזה הוא חלקו של אאע"ה, שהוא האיר לכל העולם שהשי"ת הוא המנהיג בעולם הזהיטכמבואר במי השלוח ח"א פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים: היינו כי מתחילה ברא הש"י את כל הבריות ואחר כך ע"י שהבינו הבריות והכירו חסרונם שאין להם מי שיחבר חיותם אל הש"י, כי ע"י האדם יחוברו כל דברי עולם הזה להש"י כי הוא מעלה את הכל כידוע, שהדומם מכניס כחו בצומח וצומח בחי וחי במדבר והאדם ע"י שיעבוד בכחו את הש"י אז יעלה כל הכחות שקבל מעוה"ז אף כח הדומם, וכאשר ראו הבריות מה שחסר להם אז בכחם פעלו אתערותא לעילא לבריאת האדם. ויאמר אלקים נעשה אדם, היינו שהש"י אמר לכל הבריות שכלם יתנו מכחם ויצטרפו לבריאת האדם למען יהיה לאדם חלק בכלם, בכדי שאם יצטרך האדם לדבר מה יעמדו כלם לעזר לו כי ברעתו ירע להם ג"כ כמו בדור המבול, ובטובתו יוטב גם להם. ומוסיף בתפארת יוסף מס' שבת (פח:): ובעת הבריאה אז כל מערכות הבריאה הסכימו והשתתפו להצורת אדם וכדאיתא בתקוני זוה"ק (תקון סט) נעשה אדם אנא ואתם יהבי ביה חלקא. והוא, יען שראו שנבראו כחות ובריות השובבים, והבינו שאין ביכולת לשום בריה להחזיר ולהעמיד הכחות השובבים האלה פנים בפנים לפני השי"ת חוץ מצורת אדם, ואז הסכימו כולם. ועיין לעיל פרשת בראשית אות מא הערה קכה מה שהבאנו לשון האר"י הקדוש. ועיין עוד תפארת יוסף מסכת ברכות (יא:) ד"ה מאי.. וזו הישועה של אברהם אע"ה היא ישועה בהדרגה, כמש"כ ואברהם זקן בא בימים (בראשית נד) וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רכד.) בא בימים משום דזכה כד אסתלק מהאי עלמא באינון יומין ממש דיליה עאל ואתלבש בהו. וכמו שנתבאר הענין בפ' ויחי (אות יז) על פסוק ויקרבו ימי ישראל, שלא נשלם בבת אחת רק מעט מעט יום אחר יום, שכל פעם האיר לו השי"ת יותר, וזהו הישועה בהדרגה כדכתיב (משלי ד׳:י״ח) הולך ואור עד נכון היום, שבכל פעם ראה יותר שמלא כל הארץ כבודו, ומצדו יכולים לכנוס בספיקות כי בודאי יעזור ויושיע השי"תכלעיל פרשת חיי אות כד.. וזהו ויקרא אלהים לאור יום דא אברהם, שמצדו יש תקיפות להברואים, אבל מדת יצחק אבינו ולחשך קרא לילה, כדאיתא בזוהר (תולדות קמב.) היינו שהבין שיש בחשך טובה יקרה יותר מהטובה שיש באור, שהחשך היה דבוק בהחשך שהיה קודם בריאת עולם שכתוב בו (תהילים י״ח:י״ב) ישת חשך סתרו, שהיה בו יקרות גדול יותר מהאור שנעשה אח"כ ע"י צמצום, כמו שנתבאר בפרשת בראשית (אות כג ד"ה והנה, ואות כח) ולזה הישועה שלו הוא שלא בהדרגה. כי מדת יצחק אבינו הוא הסתלקות מן הספק. כי אאע"ה היה מכניס את עצמו לספיקות, שהיה אומר אם זה שלא לרצון השי"ת היה צריך השי"ת להראות מפורש שזה אסור, וליצחק אבינו למד השי"ת הסתלק מן הספק, כל זמן שלא תראה מפורש שזה מותר הסתלק ממנה, שיצחק אבינו היה בחינת ערב, היינו יראה, כי מדתו של יצחק הוא זריעה, ובזריעה יש ישועה גדולה יותר מהצמיחה, כי בהצמיחה יש גבול כמה שיצמיח, אבל מהזריעה יוכל לצמוח עד אין שיעור ובלתי גבולכאכמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע [ג]: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שמדתו של יצחק נמשל לזריעה. כמו זריעה אשר מי שאין לו הבנה בזריעה, נדמה לו שהזורע מאבד לארץ לגמרי, אבל הזורע בעצמו מאמין היטב שיוצמח מזה הרבה. כי כלום אדם זורע סאה, אלא להוציא ממנו הרבה כורין וכו'. וזה הענין שנמשל לזריעה, כי בזריעה שם אינו מכיר כמה הוספות שיכול להוסיף עליו השי"ת, כי אם יהיה מעט צמיחה כמו תבואה שלא הביאה שליש, מ"מ מכירין כמה יכול להוסיף על זה, אבל בזריעה שם אין מכירין כמה שיכול להוסיף עליו השי"ת. ומבואר כל עניין הזריעה ביצחק אבינו בסוד ישרים חג הסוכות אות נה, סט, עב, לקמן פ' וישלח אות ד ד"ה וכשרצה, פ' ויגש אות כז.. וכמו כן בבריאת עולם יש שיעור וגבול באור, אבל בחשך כיון שהוא למעלה מתפיסת אדם אין בו שיעור וגבול, ולכן השאיר השי"ת עדיין חשך בעולם גם אחר בריאת האור, כדי שעי"ז יטעמו מהחשך שהיה קודם שהיה אור כדכתיב (שם) ישת חשך סתרו. כי החשך הזה נוגע בהחשך שהוא למעלה מתפיסת אדם שלא היה יכול האדם לקבלו כמו שנתבאר בפ' בראשית: