וַעֲנָוִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְ֝הִתְעַנְּג֗וּ עַל־רֹ֥ב שָׁלֽוֹם׃
Но смиренные наследуют землю и наслаждаются изобилием мира.
ערבי נחל
וכן צווח על זה קהלת באומרו (א', ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, פירש"י היינו עניו ושפל רוח עומד לעולם כמש"ה (תהילים לז, יא) וענוים ירשו ארץ וזרח השמש כו' ולא אאריך בדקדוקים. ויבואר בהקדם, דלפעמים גדר אדם מכונה על איש מתגאה, ור"ל שמחזיק את עצמו בגדר אדם שהוא מדרגה חשובה, משא"כ העניו אינו מחזיק את עצמו כלל בגדר אדם, רק לבו לב בשר בעלמא, וכמשרז"ל (סוטה ה.) אדם לא כתיב ביה ונרפא בשר כתיב ביה ונרפא לכן צריך שיהיה במחשבתו בשר ולא אדם. עוד נקדים כי המתגאה ארז"ל (סוטה ה.) אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במחיצה אחת, ותפלתו מאוסה שאינה יכולה לבא במחיצתו של הקב"ה והיא נשארת בזה העולם, אבל אינה יכולה לעלות למעלה מרקיע כי שם נקרא מחיצתו של הקב"ה, כמש"ה (תהילים קטו, טז) השמים שמים לה' כו'.
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה: (דברים ל״ג:ה׳) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, הַיְנוּ שֶׁמַּלְכוּת עָלָה לְשָׁרְשָׁהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ז:י״א): וַעֲנָוִים יִרְשׁוּ אָרֶץ, וְאֶרֶץ הִיא דִּינָא דְּמַלְכוּתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ׳:כ״ז): וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ: