וַאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי׃
Но я буду петь о силе Твоей; да, я буду петь вслух о Твоей милости утром; Ты был моей высокой башней и убежищем в день скорби моей.
ישמח משה
ובהקדים המדרש (שמו"ר כ"ג ו') (הובא בנחלת עזריאל פרשה זו) (תהלים נט יז) ואני אשיר עוזך זו שירת הים, וארנן לבקר חסדך זו בוקרו של מתן תורה, עד כאן המדרש. והנה לבאר כל זה, נקדים מאמרם ז"ל במסכת אבות (פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס, ויהיה מורא שמים עליכם. ופירשתי המשך הדברים, על פי מה שכתב השל"ה הקדוש בפסוק (תהלים קטז טז) ואני עבדך בן אמתך, כי בענין העבודה יש ד' מדריגות, דהיינו העובד מאהבת השכר ויראת העונש, וזהו נקרא עובד את עצמו לטובתו, ועל זה אמר ואני. בחינה הב' עבדך, היינו העובד מיראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט וכו'. בחינה הג' בן, היינו העובד מאהבה כבן לאביו. בחינה הד' בן אמתך, העובד בבחינה יראה הגדולה מאהבה בחינת עבד הגדל בפלטין של מלך, עד שמרוב היראה והפחד, האהבה מסותרת והשמחה היא כעצמים בבטן המלאה ואינה ניכרת, עד כאן דברי השל"ה. והנה אמרו אל תהיו וכו', שהיא אזהרה לבל יהיה בבחינת אני, שעל זה שייך אזהרה דהוי כעובד את עצמו, אבל שלא יהיה במדריגת עבדך, לא שייך אזהרה דצדיק גמור הוא, וגם ציוה לא רצה לומר התנא, דהא טוב יותר המדריגה העליונה, לכך אמר אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, דהוא מדריגת בן והיינו בקיום המצות מאהבה, ושמא תאמר מפני מה כעבדים ולא כבנים, לזה אמר ויהיה מורא שמים, ר"ל שהיראה יהיה שמים היא כינוי להשי"ת השוכן בשמים עליכם, והיינו בן אמתך, והיא מדריגה העליונה, דהנה מדריגת בן נצרך אף למדריגת בן אמתך דהוא עבד הגדול מהבן, דלהוי שניהם בקנה אחד עולין רחימו ודחילו, והבן. והנה מדריגה זו של היראה הגדולה מאהבה, היא מדריגת בתי גוואי ששם (איוב כה ב) המשל ופחד עמו (עיין חגיגה ה' ע"ב), וכן אנו אומרים בברכה מעין שבע לפניו נעבוד ביראה ופחד, עיין ביערות דבש (חלק שני דף ו' דרוש א'), ועיין מה שפירשתי על פי זה (בפרשת יתרו) (דרך הרביעי) הפסוק (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו', והפסוק (ישעיה מ' ל"א (לא)) וקוי ה' יחליפו כח וגו', והחיות ישוררו ושרפים ירונו כי החיות הם בבתי אבראי, על כן ישוררו, והשרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו ב) בבתי גוואי, על כן ירונו כי רנה שם משותף שמחה מסותרת. ועל פי זה יתפרש (משלי י"א (יא) י') באבוד רשעים רנה, וגם הפסוק (ישעיה ל"ה (לה) י') ופדויי ה' ישיבון ובאו לציון ברנה, היינו בבחינת בתי גוואי ששם בחינת רנה הואיל ושמחת עולם על ראשם. ועל פי זה נ"ל לפרש (תהלים קכ"ו) בשוב ה' את שיבת ציון וגו' (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו, ר"ל שיהיו שמחה פנימיית ולא יתגלה, רק ולשונינו רינה היינו שמחה מסותרת שנהיה במדריגת בתי גוואי, ואומות העולם לא יבינו זאת כי היא שמחה שאין לה תכלית, ויסברו שאין אנו שמחים וח"ו כפויי טובה, ויתמהו על זהו ויאמרו (תהלים קכו ג) הגדיל ה' וגו' לעשות עמנו היינו שמחים, והם אינם שמחים כלל, והוא פירוש נפלא בס"ד. והיינו ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה, ר"ל שנעלה משיר למדריגת רננה, והבן. והנה היערות דבש שם כתב כי התורה היא בבחינת בתי גוואי, ולכך (שבת ל' ע"ב) מקמי דפתח בשמעתתא הוי אמר מילתא דבדיחותא לשמוח, כי אז הוא בבתי אבראי, ולבתר דנכנס לבתי גוואי, היו יתיב באימתא ופתח בשמעתתא, ששם המשל ופחד, עד כאן דבריו. ועל פי זה מבואר המדרש ואני אשיר וכו', וכונת המדרש ליישב למה לא אמרו ישראל שירה בשעת מתן תורה, על זה אמר ואני אשיר עוזך זו שירת הים, וארנן לבקר חסדך זו בוקרו של מתן תורה,, שאז נכנסו לבתי גוואי בחינת רנה שמחה מסותרת, והבן.