Chasidut к Тегилим 139:17

ולזה הזכיר הכתוב ביצירת הבעלי חיים למינה, ולמינהו, להורות כי המכוון מכולם תכלית אחד בלבד כולל, והוא קיום המין שזהו שלמות המציאות, שזהו התכלית שוה בכלם בכל המינים בזכר ובנקבה, ואין יתרון בהזכר על הנקבה. אבל באדם שאין הכונה ביצירת קיום המין בלבד, אלא קיום האיש, לא נאמר ביצירתו למינהו, ולא נבראת אתו הנקבה מיד, להורות על ההבדל העצום שבין שתי אלו היצירות, כי הכונה בבעלי חיים קיום המין שהנקבה והזכר שוין בזה, והכונה באדם קיום האיש, שאין הנקבה שוה בזה אל הזכר, אלא נבראת לעזור לו כדי שיגיע אל שלמותו המכוון בו שהוא נמצא בא בעת היצירה בכח, וצריך להוציא מכח אל הפועל, עד כאן דבריו וש"י. ועל פי דבריו נ"ל לבאר דברי דוד המלך ע"ה (תהלים קל"ט ט"ז) גלמו ראו עיניך, (פירש רש"י [ד"ה גלמי] מאז בראת את העולם ראו עיניך גולמי הדורות), ועל ספרך (זה ספר תולדות האדם שהראית לאדם הראשון), כולם יכתבו (פירוש נכתבו) ימים יצרו ולא אחד בהם, (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו רעיך אל (פירש הרד"ק רעיונך ומחשבותיך, כלומר כונתך ביצירה), מה עצמו ראשיהם (פירוש כללותיהם). והנה הנם צריכים ביאור. וגם להבין מה דכתיב ולא אחד בהם, וקרינן לו בואו. והנ"ל דדוד המלך ע"ה בא לתרץ שלשה הדקדוקים הנ"ל, ולבאר ההבדל שבין הבעלי חיים לבין האדם, כי הבעלי חיים אין להם רק שלימות המציאות, ובאדם ביום הבראו וביום הולדו אינו רק כגולם שהוא דבר שלא נגמר מלאכתו, מלשון גולמי כלי עץ (כלים פי"ב מ"ח), עד אחר שיוציא הכחניות שבו מכח אל הפועל, שאז יגיע אל שלמות התכלית. ועוד כי בבעלי חיים ההקפדה רק על קיום המין, מה שאין כן באדם ההקפדה העליונה על קיום כל איש פרטי. וז"ש מה שלא נאמר וירא אלקים כי טוב בבריאת האדם, כי גלמו ראו עיניך, פירוש בעת ראיתי עיניך ביום הבראתי, לא הייתי רק כגולם שלא נגמר מלאכתי, כי המכוון ממני שלמותי היותר נכבד והוא שלמות התכלית, על כן לא נאמר בו כי טוב. ואמר עוד ועל ספרך זה ספר אדם הראשון, כולם יכתבו כל איש ואיש בפרטיות, כמבואר באלשיך שם עיין שם, מה שאין כן בשאר בעלי חיים שהמכוון הוא רק כללות המין, ובזה אתי שפיר מה שלא נזכר למינהו בבריאת אדם כמו בבעלי חיים.

או יאמר ועל ספרך כולם יכתבו (תהלים קלט טז), על דרך שאמר ר"א (אבות פ"ב מ"א) וכל מעשיך בספר נכתבים, ועוד אמרו (ר"ה ט"ז ע"ב) שלשה ספרים נפתחין של צדיקים ושל בינונים ושל רשעים, וזהו ועל ספרך כולם יכתבו, והוסיף לבאר דבריו להביא ראיה על זה אמר שהרי ימים יצרו, ר"ל שכל מה שנברא בימי המעשה, ולא אחד בהם, כלומר אין מי שנברא בהם אחד לבדו כמו האדם, רק זכר ונקבה בראם, (וזה קושיא ג' של העקרים). גם יכוון באמרו ולא אחד בהם, שלא נזכר ביצירת כל הנבראים מבריאת אחד, רק מבריאת המין, כמו שנאמר למינה, ולמינהו, זולת האדם שספרה התורה מבריאתו לבדו מבלי זכר המין (כקושיא הב' של העקרים), אלא על כרחך היינו טעמא שבבעלי חיים הכונה על קיום המין, מה שאין כן באדם הכונה על קיום כל איש ואיש בפרטיות, וטעם הכונה אמר דעל זה קרינן ולו בוא"ו אחד בהם, כלומר שלו יתעלה אין לו בכל הנבראים לעבדו ולאהבה וליראה אותו, רק אחד בהם וזה האדם, וכיון שהאדם נברא לתכלית המעולה הזה, הכונה על כל איש ואיש בפרטיות, מה שאין כן בבעלי חי שאין להם רק שלמות המציאות, הכונה על הכללית, וז"ש (תהלים קלט יז) ולי לבדי מה יקרו רעך מחשבותיך וכונתך ביצירה על כל איש ואיש בפרטיות, מה עצמו ראשיהם, כלומר מה שעצמו בכונת כללותם של הבעלי חיים שתכליתם קיום המין, כמו כן עצמו באדם על כל איש ואיש בפרטיות.

או יאמר ולי מה יקרו רעיך וגו' (תהלים קלט יז). על פי מ"ש לעיל שכל הבעלי חיים נבראו רק לצורך האדם כדאיתא בקדושין (דף פ"ב.) ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני וכו'. וזה שאמר הכתוב ולי למעני מה יקרו רעיך, (ומה לשון הגדלה, כמו רב טובך, תהלים לא כ), כלומר שכולן לא נבראו אלא למעני, כי לולא זאת מה עצמו ראשיהם, כלומר אף כללותיהם מה עצמו, והכונה על על מה ולמה הם אם לא למעני, (כי לפעמים מצינו מה בלשון הקטנה, כמו ביני ובינך מה הוא, בראשית כג טו), אם אמנם כי מיני הבעלי חיים רבים הם שאם אספרם מחול ירביון, עם כל זה הקיצותי במחשבתי ועודי עמך במחשבת כונת הבריאה, כי אין בהם תכלית עצמיי רק עבור האדם כמ"ש. והוסף עוד לבאר דאחר כל השבח הזה, עם כל זה לא תקשה על מה שלא נאמר בבריאת אדם כי טוב, לזה אמר (תהלים קלט יט) אם תקטול אלקי רשע ר"ל תיכף בעת הולדו, ואנשי דמים סורו מני מן כללות מין האדם, אז יתכן שם טוב באדם ביום הבראו, מה שאין כן כשאנשי רשע נמצאו שנעדר בהם הטוב המכוון באדם, על כן לא נזכר טוב בבריאתו, וכל דברי העקרים נכללים ומבוארים כאן. וזה שאמר הכתוב טובתי בל עליך, פירוש שלא נזכר עליך טוב, כי לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, שהם תכלית חפצם וכונתם, אבל בעת הבריאה עוד הבחירה חפשית. וזה שאמר הכתוב (תהלים קיט יט) טוב לי כי עניתי למען אלמד, ר"ל כי אם עניתי ללמוד חקיך אז נאמר אצלי טוב, כדכתיב (ישעיה ג י) אמרו לצדיק כי טוב, כי אז הוצאתי הכחני אל הפועל ונגמרה מלאכתי, מה שאין כן ביום הבראי ויום הולדי, אבל בבעלי חיים מיד נגמר שלמותן, לכך נאמר בהן כי טוב כאמור.