אַ֭שְׁרֵי שֹׁמְרֵ֣י מִשְׁפָּ֑ט עֹשֵׂ֖ה צְדָקָ֣ה בְכָל־עֵֽת׃
Счастливы те, кто соблюдает справедливость, всегда совершает праведность.
מראה יחזקאל על התורה
והיה כקרבכם אל המלחמה כו' שמע ישראל כו' אל ירך לבבכם כו' (דברים כ ב), ליישב הדקדוקים נ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' (ברכות כח:) כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כו' אמרו לו מה אתה בוכה כו' אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי כו', הנה כמו כן אנחנו היום באותו מעמד אשר ארץ ודריה יצפו לדין, וספרי חיים ומתים פתוחין, ואין אנו יודעין מה נעשה בדיננו ומלאכים יחפזון אפילו דגים שבים חרדים מאימת הדין, ואם רבי יוחנן בן זכאי שהיה גדול הדור ומלא תורה ומצות ומעשים טובים היה ירא וחרד ודואג ק"ו אנן מה נענה אבתריה דלים ורקים ואין לנו על מי לסמוך כי מי יחמול עליך ירושלים כו', איך יש לנו לדאוג ולהתאונן ולבכות אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, כמ"ש בבינה לעתים [ח"א דרוש ב' לר"ה] עה"פ אשרי שומרי משפט כו' (תהלים קו ג) לשון המתנה מחמת שהם תמיד יראים ומעותדין לדין כמו שאמרו (שבת קנג.) שוב יום אחד לפני מיתתך, לכך הם עושים צדקה בכל עת.
ישמח משה
והיוצא מזה דיש ליזהר מאד בנסיון העושר, דעל פי הרוב העשירים הם קרובים לשררה ולמלכות, שלא יהיה לאבן נגף ולצור מכשול. והנה יעקב ועשו חלקו עולם הזה ועולם הבא (תנחומא תרומה סי' ט'), והנה מה שלוקח יעקב מעולם הזה להגיע לעולם הבא שיוכל לעבוד השי"ת דאם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג מי"ז), לא ינוכה. וכן לעשות מצות ליתן צדקה וכדומה, וגם לפרנס אשתו ובניו כמו שדרשו (כתובות דף נ' ע"א) עושה צדקה בכל עת (תהלים קו ג), לא ינוכה, וגם אם יש לו עשירות לרוב הלא הוא נסיון עושר, ואם עומד בנסיון הרי הוא הדרך להגיע לעולם הבא ולא ינוכה. מה שאין כן כשאחד לוקח ממון חבירו שלא ביושר, אם כן אינו מגיע לעולם הבא, אם כן אינו ראוי לו בעולם הזה, לכך נוטל זאת בעד חלקו בעולם הבא, וישראל שמפסיד לעולם הבא שהיה יכול לעשות בזה הממון מצות, והוא אף אם עושה מצוה, הרי הוא בוצע ברך וגו' (תהלים י ג), הרי חבירו נוטל חלקו בעולם הבא, וכן אם מעני את חבירו, וכבר אמרו (עירובין מ"א ע"ב) דקדוקי עניות מעבירין את האדם וכו', הרי גהינם שמגיע לזה על ראשו יחול, והיינו אמרם (חגיגה ט"ו (ע"א) א') זה נוטל חלקו וחלק חבירו וכו'. ונחזור לענינינו, דמה שמגיע את האדם לעולם הבא לא ינוכה, הכי נמי המן שהיה בית יד להתורה כמ"ש, ובפרט שהיה בגופו מצות, ונסיון אם ישמרו דהרשות נתונה, על כן לא ינוכה כמו כל עניני עולם הזה העומד לנסיון אם עומד בו, ואלו שלא עמדו היו רק דתן ואבירם, כמו שדרשו רז"ל במדרש רבה (ויק"ר ד' ו') והאיש אחד יחטא וגו' (במדבר טז כב). והנה דרשו ע"ז (דף ד' ע"ב) היום לעשותם (דברים ז יא) ולמחר לקבל שכרם, והיינו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים דייקא, והלא לחם הוא מן הארץ, כמו שנאמר (תהלים קד יד) להוציא לחם מן הארץ, אלא על כרחך דהיינו לחם אבירים, ושמא תאמר כי היא לרעה ח"ו שיטלו בעולם הזה חלקם בבא כנ"ל, לזה הבטיח השי"ת ולקטו דבר יום ביומו ולא שלמחר היום והבן זה, ומפרש הטעם למען אנסנו הילך וגו', כי בזה גופא יש תורה ומצות וגם נסיון, הרי הוא דרך להגיע לעולם הבא מצד שני דברים, א' מצד שיש תורה ומצות, ב' מצד שהוא נסיון, והג' מצד שעל ידי זה הוגבה מעלתם להבין באור תורה, והוא ודאי דרך להגיע לעולם הבא, והוא גם כן נכלל בלמען אנסנו, דהוא גם כן לשון הגבהה, כמו שפירשו והאלהים ניסה את אברהם (בראשית כב א) לשון עומד לנס עמים (ישעיה יא י), דהיינו שיגביהם בזה שיוכלו לקבל התורה, וכיון שצורך התורה הוא, אין לנכות.
ליקוטי הלכות
וְזֶה גַּם כֵּן מַה שֶּׁמְּבֹאָר (בְּסִימָן סא בְּהַתּוֹרָה 'חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן') שֶׁעַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת נַעֲשֶׂה סֵפֶר בְּחִינַת (אִיּוֹב לא) וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי, כִּי כָּל הַמַּחֲלֹקֶת הֵם בְּחִינַת סְפֵקוֹת, שֶׁמֵּרִבּוּי הַשִּׁכְחָה נִתְרַבֶּה הַמַּחֲלֹקֶת, וְעַל-יְדֵי זֶה צְרִיכִין לִסְפָרִים רַבִּים לְבָרֵר הַסְּפֵקוֹת וּלְבָרֵר הַהַכְרָעָה וּפְסַק הַהֲלָכָה שֶׁבֵּין הַחוֹלְקִים, וְעַל-יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִים אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת בְּשָׁרְשָׁם שֶׁבִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי זֶה מִתְבַּטֵּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהֵם הַכְּפִירוֹת שֶׁל מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁעִקָּרוֹ עַל-יְדֵי הַסְּפֵקוֹת שֶׁמַּטִּיל בָּרָצוֹן וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה (קֹהֶלֶת יב), "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וְכַמַּסְמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסוּפוֹת כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד" וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֲגִיגָה ג), שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁאֵלּוּ מְטַמְּאִין וְאֵלּוּ מְטַהֲרִין וְכוּ' אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים כִּי כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד וְכוּ', וְעַל-כֵּן נִסְמָךְ לָזֶה 'וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ', כִּי בִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ לְבָאֵר בְּכָל פַּעַם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר הַסְּפֵקוֹת וַחֲלוּקוֹת הָעֵצוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִמָּלֵט כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא הָרָצוֹן הֶחָזָק בְּלִי שִׁעוּר כַּנַּ"ל, אֲבָל גַּם עַל זֶה צְרִיכִין סְפָרִים קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים הַרְבֵּה לְחַזֵּק רְצוֹנוֹ מֵחָדָשׁ בְּכָל פַּעַם בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה, וְעַל-כֵּן הַצְּדָקָה שֶׁנּוֹתְנִין בִּשְׁבִיל סְפָרִים אֵלּוּ יָקָר מִכֹּל, כִּי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַצְּדָקָה הַנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קֹהֶלֶת ה) אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁאוֹהֵב מִצְוֹת לֹא יִשְׂבַּע וְכוּ', כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִצְוָה שֶׁתִּתְקַיֵּם לָעַד כְּגוֹן כְּתִיבַת סֵפֶר תּוֹרָה וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ' מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁפּוֹעֵל בְּצִדְקָתוֹ לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים בִּסְפָרִים חֲדָשִׁים קְדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת קִיּוּם הַתּוֹרָה לְכָל אֶחָד לְבַטֵּל הַסְּפֵקוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי אֵין קֵץ לִשְׂכָרוֹ וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד, כִּי בְּכָל פַּעַם בְּכָל דּוֹרוֹת הַבָּאִים מְזַכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְקַיֵּם הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ אַשְׁרֵי לוֹ וְזֶה (תְּהִלִּים קו), אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי מִשְׁפָּט שֶׁהוּא הַתּוֹרָה שֶׁשּׁוֹמְרָהּ שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח עַל יְדֵי שֶׁמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים בִּסְפָרִים קְדוֹשִׁים כַּנַּ"ל וְזֶהוּ (שָׁם) עוֹשֵׂי צְדָקָה בְּכָל עֵת כִּי בְּכָל עֵת עוֹשֶׂה צְדָקָה, כִּי לוֹמְדִים בִּסְפָרִים שֶׁמַּכְנִיסִין קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם וְכוּ', כִּי עִקַּר מַה שֶּׁהִתִּירוּ לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הָיָה מֵחֲמַת רִבּוּי הַשִּׁכְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהַשִּׁכְחָה נִמְשָׁךְ מֵחֵטְא הָעֵגֶל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלְמָלֵא נִשְׁתַּבְּרוּ לוּחוֹת וְכוּ', וְחֵטְא הָעֵגֶל הָיָה בְּחִינַת סְפֵקוֹת כַּנַּ"ל בְּאוֹת ל', עַל-כֵּן הִתִּירוּ לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִשּׁוּם עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' כְּדֵי לְבַטֵּל הַסְּפֵקוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה, אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו יִרְאֵי ה' וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הִתְחַזְּקוּת הָרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ שָׁם (בְּרָכוֹת ו) מַאי וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ? אֲפִלּוּ חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְלֹא עֲשָׂאָהּ וְכוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רַק רָצוֹן טוֹב לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ, וְעַל-יְדֵי זֶה נִכְתָּב סֵפֶר, בְּחִינַת וַיִּכְתֹּב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו וְכַנַּ"ל וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתָּב וְנִתְחַבֵּר סֵפֶר יוֹתֵר, נִתְחַזֵּק הָרָצוֹן יוֹתֵר, וְכֵן כָּל מַה שֶּׁמִּתְחַזֵּק הָרָצוֹן יוֹתֵר נַעֲשִׂים סְפָרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר, בִּבְחִינַת עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, כִּי כֵּן חוֹזֵר חָלִילָה וְזֶהוּ אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְכוּ', שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהִתְחַזְּקוּת הָרָצוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים יִרְאֵי ה' זֶה עִם זֶה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּמִשְׁתּוֹקְקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵפֶךְ הַכּוֹפְרִים בָּרָצוֹן שֶׁנִּזְכְּרוּ שָׁם תְּחִלָּה בְּפָרָשָׁה זֹאת (מַלְאָכִי ג) שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מֵהַמְּטִילִים סָפֵק בָּרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹקִים וְכוּ' גַּם נָתְנוּ עוֹשֵׂי רִשְׁעָה וְכוּ', וּמְסַיֵּם שָׁם, אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁמְּדַבְּרִים הַיְרֵאִים וְהַכְּשֵׁרִים זֶה עִם זֶה שֶׁלֹּא לְהַטּוֹת אַחַר דִּבְרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁלֹּא יִכְפְּרוּ וְלֹא יַטִּילוּ שׁוּם סָפֵק בָּרָצוֹן וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה 'וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר' וְכוּ' עַד 'וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ' וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי זֶה נִתְרַבִּים סְפָרִים קְדוֹשִׁים וְנִתְחַזֵּק הָרָצוֹן בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְכַנַּ"ל: