Chasidut к Тегилим 119:67

(פה:) אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר (ירמיה יז) מקוה ישראל ד' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וכו'. הענין טהרה הוא, שהאדם מסלק עצמו מכל נגיעת עוה"ז ופונה עצמו להשי"ת, ורואה שדבוק בהשי"ת. וטומאה הוא שאינו מסלק את עצמו מנגיעת עוה"ז, ובכל פעם נתרחק יותר ח"ו מהשי"ת והפעולות שלו אינם דבוקים בהשי"ת, ממילא גם הוא אינו דבוק בהשי"ת. אבל טהרה הוא, שרואה האדם שמקבל חיים ממקור החיים, אף שהציב השי"ת בזה העולם שיקבל האדם חיותו מן דברים הנמוכים ממנו, כגון מן דומם צומח חי. אבל באמת חיותו הוא רק מן מקור החיים. וכל זה כשהאדם מטהר ומקרב את עצמו להשי"ת, ומכיר מפורש שאם יופסק ח"ו רגע אחת חיותו מן מקור החיים יתבטל. ממילא רואה מפורש שאפילו בעת ההסתר היה דבוק בהשי"ת, כי איך היה לו חיים אז בעת ההסתר, מאי משמע שאפילו בעת ההסתר היה דבוק בהשי"ת, וכל חיותו הוא רק מן השי"ת. כי ענין חטא הוא שנדמה לו לאדם שיש לו כח לעשות ח"ו פעולה חוץ מהשי"ת, אבל כשהאדם רואה מפורש שכל חיותו הוא דבוק בהשי"ת, ואם ח"ו יפסוק רגע אחת מהשי"ת אין לו חיים כלל, כדאיתא במדרש (רבה דברים ג) כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה, חייב לקלס את יוצרו. ממילא אין שייך בו שום חטא, כי מאין היה לו חיים בעת החטא. וזה דאיתא בש"ס (יומא פו:) שב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות כמו שאמר כבוד אזמו"ר הרהגה"ק זללה"ה בספרו הקדוש (מי השלוח ח"ב תהלים) על הכתוב (תהילים קי״ט:ס״ז) טרם אענה אני שוגג ועתה אמרתך שמרתי. טרם אענה, היינו בשעה שנדמה לו שעשה חטא ח"ו, ובעת שמעורר את עצמו וצועק להשי"ת, ואומר שלא היה יודע בעצמו עד כמה היה פגם זה, וזה אני שוגג, ועתה, ואיתא במדרש (רבה בראשית כא) אין ועתה אלא תשובה, היינו בעת התשובה רואה מפורש שאמרתך שמרתי, שאפילו בעת החטא היה דבוק בהשי"ת. כי תשובה מאהבה, היינו שרואה מפורש שבכל רגע מקבל חיותו מהשי"ת, ואם ח"ו יפסוק רגע אחת ממקור החיים לא יהיה לו חיים כלל, וממילא רואה מפורש שאפילו בעת ההסתר היה ג"כ דבוק בהשי"ת, וזדונות נעשות לו כזכיות. וזה לפני מי אתם מטהרין, שזה הוא הטהרה של האדם. ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, כי טהרה הוא כשהאדם מסלק עצמו מנגיעות עוה"ז, ותמיד רוצה להתמשך ולדבוק בהשי"ת בלב נקי. ורואה שכל חיותו הוא רק ממקור החיים, ואם יפסוק ח"ו רגע אחת לא יהיה לו חיים כלל, ואז מראה לו השי"ת שהכל בשביל ישראל, והוא עיקר המכוון מהשי"ת, וכל קיום שאר האומות הוא רק מה שישראל נוטלים מהם סיוע לעבודת השי"ת, והשאר יתבטל, וזה שכתיב (דברים ל״ב:ל״ט) מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל, ואיתא בש"ס (סנהדרין קד:) אברהם לא יציל את ישמעאל יצחק לא יציל את עשו, כי כשיראה השי"ת שישראל המה עיקר המכוון מהשי"ת, וממילא ואין מידי מציל. וזה מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי טהרת מים הוא השקה, כמו שאמר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שטהרה מהמים הוא שמחבר המים למקור, כן הוא הטהרה של האדם. כשהאדם מחבר ומדביק את עצמו להשי"ת, ורואה שכל חיותו הוא רק ממקור החיים מהשי"ת, זה הוא הטהרה של האדם. כי מים מורה על עלמא דאתכסיא. היינו כשאדם רואה שאין לו שום כח חוץ מהשי"ת, אז יש לו טענה אתמול הייתי מונח גולם לפניך, ואיך הייתי אז בהסתר כ"כ שעשיתי ח"ו שלא כרצון השי"ת, ומראה לו השי"ת שבכל רגע אפילו בעת ההסתר היה דבוק בהשי"ת, ותמיד מקבל חיותו רק ממקור החיים מהשי"ת וזה הוא הטהרה:

לי דבר צור ישראל. זה מדבר בבעל תשובה שאירע לו כבר איזה מכשול ח"ו וישוב אל השי"ת וירחמהו, וירפא את הקודם להאיר לו ד"ת בפרט ממקום גבוה לברר את אשר כבר עשוהו, שאף שהיה נראה לעיני אדם שלא טובה היא פעולתו זאת, ובאמת כן גזר אמר השי"ת וברצונו נעשה, אכן שגבוה הוא הפעולה מתפיסת שכל אדם, לזה נדמה בעיניו שלא טובה היא. וע"ז מורה הלשון דבר שהוא לשון קשה כמד"א (מקץ מב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, שענין דיבור הוא עולמות החיצונים שיתמלאו מעולמות הפנימיים, והוא שהשי"ת מעלה את הבעל תשובה למקום רם ונשא שאין תפיסת שכל אדם מגיע שמה. וכדאיתא בזוה"ק (חיי קכט:) שהבעלי תשובה משכאן ליה לקב"ה בחילא יתיר, וכדאיתא בש"ס (ברכות לד) מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד. והשי"ת מברר את מעשיו שבאמת אור גנוז בהם ומאתו ית' יצאו הדברים, ומאיר אותן הפעולות ברזא דיחודא עלאה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, שזה מורה שאין דבר רשות בעולם שאין עליו ממשלת השי"ת, כי הוא מושל בכל ואין דבר נפרד ונבדל מרצון השי"ת. שבאמת אף בדברים אסורים נמצא אור גדול, אכן שאין בכח אדם ותפיסתו לראות המראה הגדול הזה, לזה נדמה לעין אדם שאין בהם אור כי אם חשך, והוא כדוגמת השמש בבהירתה שאורה גדול, אזי אין בכח אדם להביט באורה רק ע"י מסכים המסתירים התגברות האור. וזהו ג"כ הענין בדברים האסורים, שבאמת נמצא בהם אור ממקום גבוה, שהרי הקב"ה ברא אותם לכוונה עמוקה, שהאדם יצמצם עצמו מהם ויראה שמצד השי"ת אין שום רע בעולם, ורק האדם אינו יכול לקבל כוונת השי"ת באלו הדברים, שכוונתו גבוה מתפיסת אדם, לזה אין בכח אדם להשיג האור הגדול הזה. וע"ז הם כל התרי"ג מצות שבתורה מהם מצות עשה ומהם מצות לא תעשה, שהשי"ת הציב בעולם שאם יעשה אדם אחת ממצות ה' אזי יתגדל מזה כבוד שמים, ואם יעשה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה אזי יחסיר ח"ו כבוד שמים. אמנם כ"ז הוא רק לפני החטא, לא כן אחר שחטא האדם ושב אל ה' ואז ירפא את הקודם, שהשי"ת יאיר לו אותן הפעולות מיחודא עלאה, שכל מה שפעל ועשה היה ברצון השי"ת וממנו יצאו הדברים כבושים. וכמו שמצינו ביהודה, שהוא וזרעו הבאים אחריו הם בבחינת בעלי תשובה, הסכים השי"ת על פעלו שממנו יצאו הדברים כבושים^כוענין זה מבואר בהרבה מקומות בספרי רבוה"ק ונלקט כאן מעט גרגרים מדבריהם. במי השלוח ח"ב תהילים (קיט) ד"ה טרם: כשאדם עושה תשובה יאיר לו השי"ת שבזה עצמו אמרתך שמרתי שעשה בזה מצוה. ומבואר על זה בסוד ישרים ערב יום כפור אות לט: כי אחר תשובה מנהיר השי"ת, שממני יצאו הדברים כבושים, שיתרחק לעבור דרך אותו כשלון, כי אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם, ואם לא היה עובר מקודם דרך זה הכשלון, לא היה לו יתכן כלל להגיע להכרה יקרה כמו שיש לו עכשיו. ובתפארת יוסף פרשת וילך ד"ה שובה ישראל [ב]: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וכו' וזה השב אל ד' ופונה עצמו להשי"ת ואומר ממעמקי הלב סלח לנו אבינו כי חטאנו, מגיע ברגע אחת עד כסא הכבוד. ועד היכן גדול כוחה של תשובה, שאמרו חז"ל (יומא פו:) שתשובה מאהבה זדוניות נעשות לו כזכיות. והיינו שרואה שאפילו בעת ההסתר היה מקושר תמיד עם אור השי"ת, ורק כל ההסתר שהציב השי"ת בעולם הוא הכל למען שיהיה מקום לעבודה עכ"ל. ועיין עוד שם מסכת חגיגה (טז:) ד"ה אמר: כי על ידי תשובה נתקן החטא משורשו עד התפיסה האחרונה של אדם. והוא כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה את הכתוב (תהילים קי״ט:ס״ז) טרם אענה אני שוגג, היינו שיכיר האדם היטב אשר סיבת חטאו נמשך אצלו מפאת נפש הבהמית שלו, שהיה עומד אז לגמרי בלי דעת בשוגג כמו בהמה, ועל זה מסיק הכתוב, ועתה היינו כמבואר במדרש (רבה בראשית כא) אין ועתה אלא תשובה, וזהו ועתה כלומר לאחר התשובה, אז אמרתך שמרתי, היינו כי אחר התשובה נתברר אצל הבעל תשובה למפרע, כי אחר התשובה כשנעשה מזדונות זכיות נתברר למפרע שלא היה נעתק ח"ו מעולם מרצונו ית', שגם הנפש הבהמיות שהיא התפיסה האחרונה שלו, היה נמי דבוק ברצונו ית' אחר שנעשה מזדונות שלו זכיות. ועיין עוד במי השלוח ח"ב מס' ברכות (לד:) ד"ה כל, תפארת יוסף פ' האזינו ד"ה שובה [א],[ג], מס' יומא (עג:) ד"ה יום הכפורים, לעיל פ' מקץ אות ט"ו ד"ה וענין., אף שלעין אדם נדמה שעשה ההיפך מרצון השי"ת, והשי"ת האיר את פעלו שמעולם לא סר לבו לעשות אשר לא טובה בעיניו, כי הוא מכוון לליבא דשכינתא, וכדאיתא בזוה"ק וגם שמו מוכיח עליו שכל השם יקו"ק קבוע בשמו, והדלת שבאמצע מורה על דלית ליה מגרמיה כלום^כזכמבואר לעיל פרשה זו אות א ד"ה לי דבר ובהערה ה שם. לקמן אות ה ד"ה וזהו העניין, אות ז ד"ה ובזה.:

(טז:) אמר רמי בר חמא שמע מינה סמיכה בכל כחו בעינן דאי סלקא דעתך לא בעינן בכל כחו מאי קא עביד לסמוך וכו'. ענין סמיכה בכל כחו, ביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, כי יש גבי האדם שלשה דרגין נפש רוח ונשמה. והנה הנשמה, הוא כמו שאנו אומרים אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא, היינו שהיא דרגא העליונה כ"כ שאינה נפגמת לעולם ואין שום חטא יכול לנגוע בה, וכל הפגם מסיבת החטא הוא בנפש הבהמיות הנמצא גבי האדם, ורומזת על התפיסה האחרונה שבה נוגע כל החטא, וזאת התפיסה האחרונה שנתלכלכה ונתפגמה מסיבת החטא, מוכרחת להתבטל, והדרגא הנקרא רוח הוא המחבר הנשמה להנפש. וכל זמן שהנפש נפגם בהחטא כן נכלל הרוח נמי בזה הנפש, ובהתבטלות הנפש מסיבת החטא נתבטל נמי ח"ו גם הרוח כמו הנפש, וכששב האדם ומתקן את החטא, אז נכלל זה הרוח בהנשמה. ועל זאת התשובה רמזו ז"ל, סמיכה בכל כחו בעינן, היינו, כי מצות סמיכה שסומכין על הקרבן, רומז בזה האדם, שכל פעולות חטאו נמשך מפאת נפש הבהמית שלו, שלא היה אז בשעת החטא בדיעה מיושבת של צורת אדם, רק כמו בהמה ממש, כי אם היה אצלו זאת הדיעה צלולה ומיושבת כמו שיש בו עכשיו, לא היה עושה החטא הזה, והא ראיה כי עכשיו שהוא עומד בדיעה צלולה ומיושבת, יש לו גודל חרטה ומתחרט מאד ועושה תשובה על מה שחטא מקודם מצד נפש הבהמיות שלו. וזה הוא מה שסומך על הקרבן בהמה בכל כחו, ולכן כל כמה שיכול לתקן על ידי תשובה זה החטא, כן נכלל זה הקרבן בהאש של מעלה ומה שנשאר מן החטא שאין עוד בכח אדם לברר מפאת זה נשאר דשן מהקרבן, ומזה הדשן נעשה גופו של מזבח, כדאיתא בש"ס (יומא כא) שנבלע במקומו ומזה נעשה גופו של מזבח, וזה רומז על התיקון הגמור שנעשה אחר התשובה מצד השי"ת. והוא כדאיתא בזוה"ק (קרח קעז:) על הכתוב (איוב ל״ד:י״ד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף וגו' כיון דבר נש שוי ליביה ורעותיה לאתבא קמי מריה כדין אל אלהי הרוחות, רוחו ונשמתו אליו יאסוף לאתצררא בצרורא דחיי וכו'. היינו, כי אחר תשובה שלימה מראה השי"ת להאדם את רצונו ית' בכל הסדר של נפשו ורוחו ונשמתו, כי מהיכן היה לו לזה האדם חיים בשעת ההוה של החטא אם לא מרצונו ית', כי על ידי תשובה נתקן החטא משורשו עד התפיסה האחרונה של אדם. והוא כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה את הכתוב (תהילים קי״ט:ס״ז) טרם אענה אני שוגג, היינו שיכיר האדם היטב אשר סיבת חטאו נמשך אצלו מפאת נפש הבהמית שלו, שהיה עומד אז לגמרי בלי דעת בשוגג כמו בהמה, ועל זה מסיק הכתוב, ועתה היינו כמבואר במדרש (רבה בראשית כא) אין ועתה אלא תשובה, וזהו ועתה כלומר לאחר התשובה, אז אמרתך שמרתי, היינו כי אחר התשובה נתברר אצל הבעל תשובה למפרע, כי אחר התשובה כשנעשה מזדונות זכיות נתברר למפרע שלא היה נעתק ח"ו מעולם מרצונו ית', שגם הנפש הבהמיות שהיא התפיסה האחרונה שלו, היה נמי דבוק ברצונו ית' אחר שנעשה מזדונות שלו זכיות: