לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑י אָ֝֗ז אָבַ֥דְתִּי בְעָנְיִֽי׃
Если бы Твой закон не был моим удовольствием, я бы тогда погиб в своем несчастье.
פרי צדיק
אך מה שנאמר ואלה שמות בני ישראל וגו' שאינו מדבר מהגלות. הוקשה להמדרש דהא כבר הוזכרו שמותן ואמר במ"ר ואלה מוסיף שבח על הראשונים וכו' ואלה שמות הוסיף שבח על ע' נפש שנאמרו למעלה שכולם היו צדיקים. ויש להבין מה שייך בזה ואלה מוסיף שבח על הראשונים כיון שהם הם הע' נפש הנזכרים למעלה בספר בראשית ומה מוסיף בזה. אכן הענין הוא דכאן כתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו' ולכאורה הוה ליה לומר בני יעקב או לכתוב אחר כך את ישראל אך בזה להוסיף שבח על הראשונים שנשלמו בבחינת ישראל שהוא מדרגה עליונה ונקראו כולם בני ישראל. ואמר את יעקב שזה היה שלימות יעקב אבינו ע"ה שנשלם במצרים כמה שנאמר ויחי יעקב בארץ מצרים. שזה היה עיקר חיים שלו שנשלם שמטתו שלימה. והיינו שאף ע"ה מכונים בשם יעקב כמו שנדרש (בבא מציעא לג:) ולבית יעקב חטאתם אלו ע"ה וכו' דאף שאין יודעין כלךל עד שזדונות נחשב להם לשגגות מכל מקום נקראים בית יעקב. וזה שלימות יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה. וחשב כאן שמות בני ישראל ואיתא (במ"ר ומדברי תורה) על שם גאולת ישראל נזכרו כאן וכו' והיינו דכאן מדבר אחר שנשלמו ששים ריבוא נפשות מספר כל שורש כנסת ישראל וכמ"ש (ב"ר פ' עט) לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה ס' רבוא מבני בניו. ואז נזכרו השמות על שם גאולתן של ישראל וזהו ההכנה לספר שמות שכנגד ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. ואחר כך מסיים הפרשה במאמר משה רבינו ע"ה למה הרעותה לעם הזה וכבר הקשו הראשונים ז"ל שהרי כבר הודיע השם יתברך למשה כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וגו' ולמה יתרעם. ונראה על פי מ"ש (במ"ר פ' א) וירא בסבלותם הלך משה ותיקן להם יום השבת לנוח. והיינו שתיקן להם שיועיל להם שביתת השבת שעל ידי זה יוכלו לצאת מאפילה לאורה. שבמצרים היו בתוך הקליפה מוקף ומוסגר מכל צד כעובר בבטן אמו ותיקן להם השבת שעל ידי כן יוכלו לצאת לאורה. ואחר כך איתא (מ"ר פ' ה) מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן וכו' א"ל פרעה תכבד העבודה וגו' אל יהו משתעשעין ואל יהו נפישין ביום השבת. ועל זה צעק משה רבינו אל ה' למה הרעותה וגו' שנתיירא שח"ו יתקלקלו עוד כיון שנתבטל מהם השבת והדברי תורה שכן הלשון במדרש (שוח"ט תהלים קי"ט) על פסוק לולי תורתך שעשועי ספרים היו להם והיו משתעשעים בהם וכו' ומסתמא היה להם הפרשיות שנאמרו בהם ההבטחות שהבטיח הש"י להאבות שיגאלו וזה היה דברי תורה שלהם. וכיון שנתבטלו מהם הדברי תורה והשבת אמר משה רבינו שהרע לעם הזה שיוכלו להתקלקל ח"ו ולא יהיה ואוהבו שחרו מוסר. והראה לו השם יתברך שזה הוא כעין קדרותא דצפרא. ואדרבה מזה יהיה עיקר ההכנה למה שנאמר ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאור. והוא כנגד החשך שנזכר במאמר ראשון בראשית שכן היה סדר ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קפ"ד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא וכו'. וכל הפרשה זו הכנה לס' ואלה שמות שכנגד ויהי אור שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. ואחר כך מתחיל העשרה פרשיות מהספר שהם כנגד ע"ס. וכן כתיב ביום הניח ה' לך וגו' ומן העבודה הקשה וגו' שנדרש (זח"א מ"ח רע"ב וש"מ) על יום השבת שהוא יום הניח שאז נותן השם יתברך נייחא בלב הישראל אף כשהוא בתוך העבודה הקשה ונראה שח"ו ישראל מתקלקלין עוד. אז מכיר הישראל שהוא מהש"י והוא צופה לטובה שעל ידי זה יצאו מאפילו לאורה כימי צאתך מארץ מצרים ויהיה נהורא דנפיק מגו חשוכא ועל ידי זה יהיה טוב מאד ועל ידי זה יש לישראל נייחא בלב. והמשמר שבת כהלכתה נגאל מיד מכל וכל:
ישמח משה
מדרש (תנחומא ראה סי' י"א) הובא בספר ברית שלום ושמחת בכל הטוב (דברים כו יא) אין טוב אלא תורה, לכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר (דברים יד כב). י"ל על פי מה שכתוב באגודת אזוב בפסוק (איכה א ג) גלתה יהודה מעוני, על המדרש (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א) ויברך יפתח אל ארץ טוב (שופטים יא ג), מאי ארץ טוב, שפטור מן המעשר. ועל פי זה פירש הפסוק (תהלים קיט צב) לולי תורתך שעשועי כו', עיין שם. והנה ידוע מה שאמרו (אבות פ"ה מ"כ) עזי פנים לגיהנם. והנה ידוע (ב"ר מ"ד כ"א) דאברהם בירר לבניו שיעבוד מלכיות מן גיהנם, וזה פשוט משום שזה עולם עומד וזה עולם עובר, והבן. ולכך אמרו (חגיגה ט'.) יאה עניותא ליהודאי כו', כמו שפירש באגודת אזוב בשם נזר הקודש. אם כן איך משה רבינו אוהב ישראל מזהיר לישראל עשר תעשר, ודרשו (שבת קי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר, איך יעץ להחליף עולם עומד בעולם עובר, הלא העניות יפה להכניע עזותם להמלט מן הגיהנם ולהיות חלקם בחיים. לזה אמר ושמחת בכל הטוב, ואין טוב אלא תורה, אם כן התורה מתשת עזותם, ושוב אין צריך לעניות, לכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, ודרשו עשר בשביל שתתעשר.
קומץ המנחה
ג' עזין הן, ישראל באומות (ביצה כ"ה:) לכן יאי עניותא לישראל להתיש כח עזותן, אבל אמרו תורה מתשת כח עזותן. וזהו לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי (תהלים קי"ט.) או ע"ד מאמרו רבותינו ז"ל (שבת קי"א:) צורבא מרבנן לא מיעני, או יאמר כמו שאמרו ז"ל (עירובין מא:) עניות מעביר על דעת קונו כמ"ש לאו עניותא דגרמא (קידושין מ') שהובאו לידי נסיונות על ידי עניות. אבל הסגולה לזה אם פגע בך מנוול משכהו לבית המדרש: