יְֽהוָ֗ה הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁ֑קֶר מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃
Господи, избавь душу мою от лживых уст, от лживого языка.
ישמח משה
גרתי. ב' במסורה. עם לבן גרתי, אויה לי כי גרתי משך (תהלים קכ ה), ועיין בבעל הטורים שפירש בשביל שיעקב היה ירא מעשו וקראו אדוני, גרם לבניו שנעשו גרים לבין האומות. והנה לדבריו אין לו חיבור רק עם לאדוני לעשו. ולי נראה על דרך בעל הטורים לפרש באופן אחר, כי מגרתי עם לבן, נמשך אויה לי כי גרתי משך שהיא הגלות, כי ידוע מה שכתב הרמב"ן בנבואה שיצאה לפועל דמיוני נתחזקה מאד. והנה אמרו (סוטה ל"ד ע"א) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. והנה צרת דינה רומז לגזירת מלכות יון שכל בתולה תבעל לטפסר תחילה, ויוסף לגלות האחרון המיואשת ח"ו מחמת אריכות, שכמעט נואשים מהגאולה לפי טבע לולא האמונה הטבועה, ועיין בשפת אמת (סי' ל' פסוק כ"א), ועיין שם רמז נאה על וישב שם, והנה ענין יוסף הוא על מה שלא קיים יעקב כיבוד אב בהיותו בבית לבן כ"ב שנים כמו שאמרו רז"ל, לכך נשתהה כל כך. ונמצא נעשה פועל דמיוני לגלות האחרון שראה אברהם בין הבתרים ונתחזקה הדבר. והנה ידוע דפיזור בקצוות בכל האומות הוא בגלות האחרון, ועל פי זה מבואר המסורה עם לבן גרתי, שבטל כיבוד אב וגרם למכירת יוסף, וגרם אוי לי כי גרתי משך. ואני לעצמי נראה לפרש המסורה בפשוט, דהמסורה צווח ראו מה בין הראשונים לאחרונים יעקב שלא נצטווה עדיין, עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שרמתי ולא למד ממעשיו כפירוש רש"י, אבל אוי לי כי גרתי משך, כי אני לומד ממעשיהם כמו שנאמר לעיל (תהלים קכ ב) הצילה נפשי משפת שקר והבן, וכן מה שאמר אחר כך (תהלים קכ ו) רבת שכנה לה נפשי והבן, וכן הוא האמת כי ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע"א בטהרה הן כמו שאמרו רז"ל (ע"ז ח' ע"א), ורוב המצות אינם נעשים כראוי, והוא נכון בס"ד.
ערבי נחל
ושייך לענין זה עוד מ"ש מרע"ה ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב', יג) ופירש"י רשע כמותך, וקשה טובא, חדא, א"כ מה סימן נתן לנו הפסוק בכדי שנדע למי דיבר והודיענו שאמר לרשע, ועדיין אין אנו יודעים כיון ששניהם שוים ברשעתן. עוד קשה אומרו הלהרגני אתה אומר הוה ליה למימר אתה רוצה, ורז"ל באו לישבו ואמרו (בשמות רבה א, כט) מלמד שהרגו בשם המפורש, ועדיין קשה איך שמע למשה רבינו ע"ה עתה שהזכיר השם המפורש עד שאמר לו הלהרגני אתה אומר. ובתוך הענין אסביר עוד משארז"ל (חגיגה ט"ו.) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, איך יתכן שהצדיק יקח שכר בעד מצוה שעשה אחר, וכיצד הלה עושה סחורה בחלקו של זה. וטרם בואי לבאר כל הנ"ל אקדים מה שפירש האר"י ז"ל בפסוק הצילה נפשי משפת שקר (תהילים קכ, ב) שהדבר תמוה, הלא נודע שבכל מצות התורה הבחירה ביד האדם ואיך התפלל שינצל מדיבור שקר, ופירש בו האר"י ז"ל בדברים קצרים ומעטים פירוש מתוק רק לפי שדבריו עמוקים ארחיב בו הדיבור שיובנו דבריו היטב.
אגרא דכלה
בפסוק (בראשית לה ב) והטהרו והחליפו שמלותיכם, א"ר יוחנן כל כסות בכלל עבודה זרה (ב"ר פפ"א ג'). על כרחך הכוונה שעל כן צוה להם להחליף שמלותיהם כשיהיה להם בגדים משלל שכם והיו בגדי גוים, וכן ישראל הלובש בגדי נכרים בכלל עבודה זרה הוא, הגם שהוא אינו יודע מה עבודה זרה הוא זו, ואין כוונתו אלא ללבוש את הבגד העשוי כך וכך, עם כל זה בגדי כל הגוים מבראשית ניתקן בגד כל אחד כפי בחינת עבודה זרה שלהם, על כן אסור לבן ישראל ללבוש בגד כבגדיהם, כי בקל ח"ו יתפתה לכל התאוות, על כן נצטוו ישראל ולא תלכו בחקות הגוי אשר וכו' (ויקרא כ כג). שלא שינו את לשונם (ויק"ר פל"ב ה'). וזה היה שולח לעשו כה תאמרון לו שלא שניתי את לשוני ואיני מתיירא ממנו יעויין שם דבריו, והדברים ארוכים אצלי הרחבנו הביאור בדברים הללו במקום אחר בסוד חברים מקשיבים, איך בעוה"ר לימוד לשונות גוים סיבת אריכות גלות, וכבר מבואר הענין אצלינו בפסוק (בראשית ב כב) ויבאה אל האדם (בראשית ב כג) ויאמר האדם וכו' לזאת יקרא אשה וכו', ודרשו חז"ל (ב"ר פי"ח ד') מכאן שנברא העולם בלשון הקודש, והנה לא במקרה הוא משמיענו התורה בכאן דייקא שנברא העולם בלשון הקודש. אבל הנרצה בזה דהנה ברית הלשון מכוון נגד ברית המעור כמבואר בס"י, וכמו שבברית המעור יש ב' נקבים, אחת להשפיע שפע להוליד בדומה במקום הראוי, ולא במקומות זרים ולא להריק לאשפות, והצנור הב' להריק המותרות. והנה כן הוא בברית הלשון צנור השפעת הדעת באותיות א' הוא אותיות לשון הקודש, הוא השפע הנרצה להשפיעם במקום הראוי, והם מילדות כי חיות הנה, והב' הוא המותרות שארי הלשונות. ובהגיע תור האדם להשפעות השפע מברית המעור, הנה מן הצורך שיהיה שלם גם בברית הלשון, ובאם ח"ו מרגיל לשונו בלשונות אחרים וזרים, הנה ברית הלשון מריק לזרים, הנה כמו כן ח"ו תולדות ברית המעור לא ירצו, הבן הדבר. הנה תראה זאת התורה בנועם דבריה תשמיענו זאת בזיווג הראשון דאדם קדמאה שנברא בעולם בלשון הקודש. ומכאן תתבונן כוונת הקליפה בגזירת המלכות בימים ההם בזמן הזה, וי לון לבני נשא דלא משגיחין על יקרא דאורייתא, הנה תתבונן דבזה נגאלו אבותינו ממצרים שלא שינו את לשונם, ועל ידי זה היו גדורים מן העריות, הנה יעקב אבינו היה גדור והיה שומר הברית בן פ"ד שנה היה ולא ראה טפת קרי מימיו, הנה הלך לבית לבן לקחת לו משם אשה להוליד תולדות נשמות קדושות, שמר עצמו מחטוא בלשונו ולא שינה את לשונו. וזה ששלח לעשו כה תאמרון וכו' כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי (בראשית לב ה), בעת אשר גרתי עם לבן הייתי מדבר בלשון הקודש, על כן תרי"ג מצות שמרתי ולא יכול לי, כן כה תאמרון לאדוני לעשו שאין אני מתיירא ממנו, שאני מספר בלשון הקודש, הבן הדבר. וזה רמיזת המסורה עם לבן גרתי, ואידך (תהלים קכ ב) י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה וכו', (תהלים קח ה) אויה לי כי גרת"י משך וכו' (תהלים קכ ה), והם גורמים להסיתני ולהדיחני משפת אמת אל שפת שקר ולשון רמיה, הבן הדבר ודרוש וקבל שכר: