אֲֽנִי־שָׁ֭לוֹם וְכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר הֵ֝֗מָּה לַמִּלְחָמָֽה׃
Я весь мир; Но когда я говорю, они за войну.
ליקוטי מוהר"ן
אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ אִם אֶחָד רוֹצֶה שָׁלוֹם, רַק שֶׁהֵם חוֹלְקִין עָלָיו, עִם כָּל זֶה אֵין הַשָּׁלוֹם בִּשְׁלֵמוּת עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר וּלְהִתְפַּלֵּל, אַף שֶׁהוּא אִישׁ שָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁהֵם חוֹלְקִין עָלָיו.
מראה יחזקאל על התורה
והנה דוד המע"ה אמר (תהלים קכ ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה, פירוש כשרוצים לעשות שלום מתחילין לחזור כל מה שעשה אחד לחבירו ומתחילין להתקוטט מחדש, וכבר ביארתי עמ"ש (תהלים קלט כב) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, פירוש שהתלמידי חכמים שונאים את עמי הארץ וכמו כן ע"ה שונאים את הת"ח והחילוק הוא דהת"ח שונא את ע"ה בעבור רשעתו ויש ברירה בידו לשוב בתשובה וא"כ השנאה של הת"ח יש לה תכלית, משא"כ ע"ה שונא את הת"ח בשביל שהוא צדיק ומזהיר על הרע ואינו מניח לעשות עולה, וזה אי אפשר שהת"ח יחזור מדרכו וירשיע להסכים על העולות, וע"כ אמר לאויבים היו לי שאינן יכולין להתפייס.