שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃
Я поставил Господа всегда передо мной; Конечно, он на моей правой руке, я не буду двигаться.
ישמח משה
ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו' (בראשית כג א). בב"ר (פנ"ח א') זה שאמר הכתוב (תהלים לז יח) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהן תמימים כן שנותיהן תמימים, בת עשרים כבת ז' לנוי, ובת ק' כבת כ' לחטא. נ"ל על פי מ"ש הזוהר בפרשת ויחי (ח"א רכ"ד ע"א) יומין דבר נש אינון לבושין לנשמתין. והנה ידוע דעל ידי שמירת פיו ששותק לחבירו שמדבר עליו לשון הרע, נוטל את של חבירו. והנה איתא ברמ"א באו"ח (סי' א') סעיף א' שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), הוא כלל גדול וכו', כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותו וכו', ולא דבורו עם בני אדם כדבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך מלכי המלכים עומד עליו ורואה במעשיו וכו'. והוא יסוד היראה כל מי שיראת ה' על פניו, שומר פיו ולשונו, והיינו דכתיב (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים, שנוטל של חבירו. דהא כתבו התוספות בעובדא דמרים מגדלי שער נשייא (חגיגה ה' ע"א) כי חזינא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוספינא ליה, אומר ר"י דאפילו מאן דסובר זכה משלימין לו, מודה בזה כיון שהוא ימים של אחרים, ושנות רשעים שאין פחד אלקים לנגד עיניהם ומלעיבים במלאכי אלקים, אף השנים שיש להם תקצרנה, והבן. וכבר כתבתי בדרושים דהיורש חלקו של אחרים אינו נצחי, ושלו נצחי, והיינו יודע ה' ימי תמימים, ר"ל כמו אשר ידעו ה' (דברים לד י), שמחבב השי"ת הימים שהם שלמים ולא יחסר מהעדר שמירת פיו, וקשה למה לא אמר שמחבב הנוספים, לזה אמר ונחלתם דייקא לעולם תהיה, מה שאין כן של אחרים. והיינו דברי המדרש הצדיקים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, והיינו ויהיו חיי שרה וגו', שהיו כל השנים בהווייתן שלא חטאה ולכך היו תמימים, ושמא תאמר מפני שנגרע היופי ולא פחז היצר הרע, לכך אמר בת ק' כבת ז' ליופי, ואף על פי כן בת ק' כבת כ' בלא חטא, והבן.
צוואת הריב"ש
שויתי ה' לנגדי תמיד. שויתי לשון השתוות בכל דבר המאורע הכל שוה אצלו בין בענין שמשבחין ב"א אותו או מבזין אותו. וכן בכל שאר דברי' וכן בכל המאכלות בין שאוכל מעדנים בין שאוכל שאר דברי' הכל ישוה בעיניו כיון שהוסר היצה"ר ממנו מכל וכל. וכל דבר שיארע לו יאמר הלא זה הוא מאתו יתברך ואם בעיניו הגון וכו' וכל כוונתו לש"ש אבל מצד עצמו אין חילוק וזה מדרגה גדולה מאד. וכל האדם צריך לעבוד השי"ת בכל כחו שהכל הוא צורך מפני שהשי"ת רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים. והכוונה כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם ב"א ואז אינו יכול ללמוד וצריך להיות דבוק בהש"י וליחד יחודים. וכן כשהאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו וצריך לעבוד אותו באופנים אחרים. ואל יצער את עצמו בזה כי השי"ת רוצה בזה שיעבדוהו בכל האופנים פעמי' באופן זה ופעמים באופן זה לכך הזדמן לפניו לילך לדרך או לדבר עם ב"א בכדי לעבוד אותו באופן הזה. כלל גדול גול על ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך שכל דבר שיזדמן יחשוב שהוא מאתו יתברך ויראה שיבקש מהשי"ת שיזמין לו תמיד מה שהשי"ת יודע שהוא לטובתו ולא מה שנראה לב"א ע"פ שכלו כי אפשר מה שבעיניו טוב הוא רע לו רק ישליך הכל כל עניניו וצרכיו עליו יתברך: