לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־יְהוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים׃
Если бы я не поверил, чтобы смотреть на благость Господа на земле живых!—
ישמח משה
עוד יתבאר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם כו' (דברים כט ט). כי מבואר בספרים קדושים ויסודו מהגמרא מסכת יומא (דף ל"ו ע"ב) וכי מאחר שהתודה על הזדונות, חוזר ומתודה על השגגות בתמיה, ר"ל תפסת מרובה לא תפסת. ומשני אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי, עד כאן. הרי מבואר מזה שצריך לכפר תחילה על השגגות, ואחר כך על הזדונות, ומזה ישמע חכם ויוסיף לקח כי ידוע כי מראש חודש אלול מתחילין ימי התשובה, ומתחילין לתקוע בשופר לאמר שפרו מעשיכם, ואז עלה משה בהר לקבל לוחות שניות, ואז השלוחים יוצאין, וכמו שחשב התנא (ר"ה דף י"ח.) על ששה חדשים השלוחים יוצאין, וקחשיב על אלול מפני ראש השנה, שמודיעין אימת ראש חודש אלול, שידעו יום שלשים שהוא ראש השנה. ויש רמז בזה שמראש חודש אלול צריכין להזהיר את עם ה' שיחרדו מפני פחד ה' ומאימת הדין בראש השנה, כי זמן בית דין שלשים יום, ואומרים לו כל ראיות שיש לך, הבא מכאן ועד שלשים יום, מצא בתוך שלשים שעשה תשובה והזדונות נהפכו לזכיות, סותרין את דינו. לא מצא, אין סותרין את דינו ח"ו. על כן ימי התשובה מתחילין מראש חודש אלול, כמו שדרשו דורשי רשומות אני לדודי ודודי לי (שיר השירים ו ג), ר"ת אלול. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' כו' (תהלים כז יג), לולא אותיות למפרע אלול. ור"ל דעל ידי אלול ששבין בתשובה, האמנתי לראות בטוב ה'. והנה בעוה"ר עבר קציר כלה קיץ, שכבר עבר כל החודש אלול כמעט ח"ו באפס תקוה, ולא נשאר רק מעט מן המעט, ומה לעשות בזמן קצר כזה היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים, זאת עצה היעוצה מהחסיד הקדוש בעל חובת הלבבות בפרק י' משער התשובה, וזה לשונו: והזהר פן ישיאך הרהור לבך ויאמר עתה אחרי אורך התעלומת וחליפות רוב ימי, אשיב אל האלקים ואבקש מחילתו. וראוי שתשוב עליו מה שאמר הנביא בענין זה (יחזקאל לג יט) ובשוב רשע מחטאתו לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וכל חטאתיו לא תזכרנה עד סוף הענין, וכבר המשילו הקדמונים לאדם שהיו בידו דרכמונים של כסף, והיה צריך לעבור בנהר גדול, וכאשר עמד על שפת הנהר השליך הדרכמונים ההם בנהר, מפני שקיוה להפסיק את הנהר בהם, והשליך כולם חוץ מאחד שנשאר בידו, ולא נפסקו המים בעבורם. וכאשר ראה כן, אמר למלח אחד שהיה בנהר קח זה הדרכמון מידי והעבירנו את הנהר על ידי ספינה, ועשה כן המלח, והגיעו לחפצו בדרכמון ההוא אשר נשאר בידו, והגיע אליו מה שלא הגיע בכל הדרכמונים ההם שאבדם בנהר, וכאלו לא עבד מאומה. וכן בעל תשובה אשר כלו רוב ימיו בזולת עבודת הבורא, כשיחזור בתשובה בסוף ימיו, ימחול לו הבורא מה שקדם מרוע מעשיו כל ימיו, כמו שאמר (יחזקאל יח כב) כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, ואמר (יחזקאל לג טז) כל חטאתיו אשר חטא לא תזכרנה לו, עד כאן דבריו. אם כן גם אנו נאמר לענינינו אשר כלה החודש באפס תקוה, הלא רחמנא לבא בעי בזו הלילה הנשאר יפשפש במעשיו וישים אל לבו הטוב גודל מריו ויתחרט בחרטה גדולה ויפול מלא קומתו ארצה בינו לבין קונו ויזעק מרה, ואוי לי מה עשיתי כזאת וכזאת עשיתי, והנני מתחרט בחרטה גדולה מאד ומאד באמת ובלב שלם, ויקבל עליו בכל לב שלא ישוב עוד לתעתועיו כל ימי חייו, ויהיה אצלו כיתד שלא תמוט, ויתודה בבכי גדול ויבקש מחילה וסליחה ממלך מוחל וסולח, ומה שצריך תיקון יתקן כפי אשר יגיד לו רופא נפשות, ובין אדם לחבירו לתקן, אז יהיה קונה עולמו בשעה אחת, ויגיע לחפצו במעט זמן אשר ישאר בידו.
ישמח משה
ויאמרו אליו איה שרה אשתך (בראשית יח ט). במדרש (ב"ר מ"ח ט"ו) אי"ו נקוד והלמד אינו נקוד, א"ר שמעון בן אלעזר כל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה, אתה דורש הכתב, וכל מקום שאתה מוצא הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש הנקודה. א"ר עזריה כדרך ששאלו לאברהם איה שרה, כך שאלו לשרה איה אברהם, עד כאן. והנה הקושיא מפורסמת דלמה לו לנקוד תלת נקודין לדרוש אי"ו, הוה ליה לנקוד רק נקודה חדא על הלמ"ד והוה ליה הכתב מרובה, והוי נמי דרשינן אי"ו, וכבר ענו ואמרו המפרשים כל אחד לפי דרכו. וגם אני אענה חלקי והוא המחוור לפי ענ"ד, דהא רש"י (ד"ה ויאמרו) כתב דלמדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש וכן הוא בגמרא (ב"מ פ"ז ע"א). והנה מצינו בגמרא (עירובין דף נ"ג ע"ב) בר' יוסי הגלילי דהוי בעי למיזל ללודקאי, הוי שאל לברורא דביתהו דר' מאיר ואמר לה באיזה דרך נלך ללוד, ואמרה ליה גלילאה שוטה לא כך אמרו חכמים (אבות פ"א מ"ה) אל תרבה שיחה עם האשה, אלא הוי לך למימר באיזה ללוד, עכ"ל בגמרא. והנה מצינו אף בדבר שהוכרח לדבר, צריך לקצר כשמדבר עם אשה רק בכדי שתבין המכוון לבד רשאי ולא יותר. והנה המלאכים שבאו בדמות אנשים, היו צריכים לנהוג את עצמם כאנשים אף שאין בהם יצר הרע, כמ"ש מהרש"א בחדושי אגדות בגמרא (בב"מ דף פ"ז.) והיפה תואר בפרשה דילן. והנה לאברהם שאלו איה שרה אשתך, אבל כששאלו לשרה היו צריכים לקצר, ולכאורה מוכח זה מתוך הכתוב כי לא נרמז רק אי"ו והוא שאלה בקיצור גדול. אך אין זה ראיה, דהא באמת שאלו איה אברהם, כלשון דאיתא במדרש הנ"ל וכמו שאבאר בסמוך, והקיצור היה בדבר אחר וברמז הוא רק אי"ו, אלא ודאי דדרך הרמז כך לרמז בקיצור ואינו מאריך כמו מפורש, ובא להורות ששאלו לשרה על אברהם כדי ללמוד דרך ארץ, אבל באמת יכול להיות דהם שאלו באריכות. והנה איתא במסכת ברכות (דף ד' ע"א) למה נקוד על לולא וכו' (תהלים כז יג), עיין שם. פירוש שהנקודה ממעטת משמעות הכתוב שאינו ברור לו כל כך, עד כאן, והנה הכא נמי כתוב אי"ו, ללמד שישאל אדם לאשה על האיש, והנקודה ממעטת שלא ישאל כל כך בביאור וזה נכון. והנה זה דוקא אם הנקודה על הכתב אי"ו, אבל אם הנקודה על הלמ"ד, ואי"ו נשאר בלא נקודה, הוה אמינא שישאל בביאור רחב לאשה על האיש, כמו לאיש על האשה, וק"ל.