אִֽם־תִּשְׁכְּבוּן֮ בֵּ֪ין שְׁפַ֫תָּ֥יִם כַּנְפֵ֣י י֭וֹנָה נֶחְפָּ֣ה בַכֶּ֑סֶף וְ֝אֶבְרוֹתֶ֗יהָ בִּֽירַקְרַ֥ק חָרֽוּץ׃
Когда вы лежите среди овчарни, крылья голубя покрыты серебром, а шестерни ее - мерцающим золотом. ,
מאור עינים
כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד) זה ביזת מצרים שנאמר (יחזקאל טז, ז) ותבואי בעדי עדיים עדי זו ביזת מצרים הענין הוא תורה ותפלה נקרא דכר ונוקבא כי התפלה במדריגה מקבל מהתורה ותפלה בלא תורה אין תפלתו שלימה וכן תורה בלא תפלה אין תורתו שלימה וכל א' הוא פלג גופא והשרוי בלא אשה שהיא התפלה שרוי בלא תורה (יבמות סב ב) גם כן אע"פ שלומד אינו בשלימות ותפלה בלא תורה אי אפשר להיות כיון שאין לו שכל של תורה אינו יודע להתפלל בשם ואמנם כשאדם מתחיל להתפלל עדיין הוא בפרוזדור ר"ל ששם מכין עצמו בכדי שיוכל להכנס לפנים בחצר המלך והעומד לפני המלך מוראו של מלך עליו מאוד מה שאין כן קודם בואו למלך אין האימה כ"כ כך האדם מתחלה אין לו יראה אך הוא מכין עצמו בכדי שיכנוס אל המלך וכשבא אל המלך נופל עליו יראה גדולה אך יש בחינות הרבה כי אינו דומה יראה לפני שר כירא מפני המלך ואין דומה יראת המלך כיראה מפני מי שהוא מלך מלכים כמו קיסר ע"ד משל כן בגבהי מרומים יש גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה, ז) והאדם יראה תחלה להתקן בפרוזדור כדי שיכנס לטרקלין אך גם בבואו לטרקלין יש כמה בחינות וידע אדם לפני מי אתה עומד שיש גבוה מעל גבוה ותמיד יש מעלה שאינה מושגת וזהו תחלה לפני מלך ואחר כך בחינות יותר לפני מלך מלכי המלכים שהיא יראה יותר מהראשונה וכן תמיד והנה יש לפעמים שמחמת תוקף אהבת האדם את בוראו מוסר נפשו בדברו אל השם וכל כחותיו עד שאינו חס על גופו אף אם יוצא נפשו בדברו אינו חושש ומוסר עצמו על קדושתו יתברך והוא מחמת שניתן לו מאת הבורא שפע הדעת השלם לעבוד השם ולכן לא יחזיק האדם טובה לעצמו בשביל זה כי אלו לא ניתן לו הבורא הדעת הזה לא היה עושה כן וזהו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה וגו' (שיר השירים ח, ז) ונקדים תחלה כי כמו שבאדם הגשמי יש בחינת עיבור והולדה ויניקה וגדלות וכשהוא בא לגדלות ניתן לו הדעת ואז חייב במצות כי יש לו דעת לעבוד את השם כן ישראל היו במצרים כעובר הניתן במעי אמו (מדרש שוח"ט קיד) בבחינת עיבור שלא היה להם דעת לעבוד השם וכשמשה הוציאם ממצרים היה הוצאת הדעת מכח אל הפועל ונקרא הולדה ואח"כ ניתן להם התורה בחינת יניקה שהתורה נק' דדיה ירווך בכל עת (משלי ה, יט) והנה לפ"ז היה צריך להיות שהיית זמן בין קטנות לגדלות אלא שהקב"ה עשה שלא בהדרגה שבאו תיכף מקטנות לגדלות הדעת השלם וזה היה נס למעלה מן הזמן ולא היה צריך שהיית זמן ובכל אדם יש כן תחלה הדעת בכח לבד והוא בבחינת עיבור ואח"כ יש הולדת הדעת מכח אל הפועל וכשמתחיל להתפלל ולעבוד השם נותן לו הקב"ה דעת גדול מתנה להיות חושק ומתאוה ונכסף לעבודתו יותר וזהו אם יתן איש את כל הון ביתו הם כחותיו כולם יתן בשביל אהבה להשם תדע שזה לא מטובת האדם אלא בוז יבוזו לו מן השמים נתנו לו מתנה וזהו כנפי יונה הם ישראל נחפה בכסף בחשק ותאווה זו ביזת מצרים שנתן להם הקב"ה שלא בהדרגה כאמור. ולכן אומרים תמיד זכר ליציאת מצרים וזהו ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים אע"ג שהיו רק שדים נכונו בחינת יניקה ואתה באת לגדלות זו ביזת מצרים כאמור וזהו ר"ח נפיק לקרייתא (ב"ב צח ב) פירוש בקריאתו יצא מגשמיותו ומסר נפשו וכחותיו להשי"ת מפני אהבתו. רמו ליה קראי אהדדי שהקטנות וגדלות הם היפך זה מזה לכאורה ואיך יצדקו יחדיו דכתיב והבית אשר בנה שלמה ר"ל הדבור נקרא בית בספר יצירה כשנבנה בשלימות אז הוא שיעור קומה שלימה כי שם כל כחותיו בהדבור ומדתו כולה שלימה אמנם כתיב ולפני הדביר קודם שבא אל הדבור השלם והוא בקטנות נקטן הדבור כפי קוטן דעתו ובאמת הכל אחד כאן משפת כרובים ולמעלה כי כרובים הוא קטנות אנפין רביא וכשבא לדבור למעלה מקטנות שהוא משפת כרובים ולמעלה אז נשלם הבית והקטנות נכלל בגדלות דתיאובתא דחשוכא לאתכללא בנהורא וזה גוף הכרובים בנס היו עומדים ר"ל גוף הקטנות להיכן נמשך ואמר בנס שהורם ונמתק בגדלות ולכן כרובים שעשה שלמה ר"ל הקטנות שעשה להכניסו בשלימות הגדלות על גבי קרקע היו עומדין (שם צט א) ר"ל מפני שמחשיב עצמו כקרקע ושפל לעפר והנה יש י"ד עתים לרעה להכליל הי"ד עתים של רעה בי"ד עתים של טובה וכעין הכתוב (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך וגו' שהב' ידים נעשו בחינת ימין וזהו עת לעשות לה' שצריך לתקן העת של קטנות לה' שהוא גדלות משום דבתחלה היה בקטנות משום דהפרו תורתיך ר' נתן אומר הפרו תורתיך משום עת לעשות לה' (ברכות סד א) ר"ל לפעמים מה שהאדם נכשל לפעמים בעבירה מפני שהיה מתגאה במעשיו ומחזיק עצמו בתכלית השלימות ובאמת אינו כלום לכן מכשילין אותו ומכיר חסרונו ומתחיל לשוב אל ה' ולא יתגאה עוד ועל ידי זה יתקן מה שפגם וזהו הפרו תורתיך משום עת לעשות לה' ויובן ויתקן הכל ולא יתגאה במעשיו כי הכל על ידי הקב"ה שמסייעו והבן.
בעל שם טוב
ענין הדבקות בו יתברך שמו, הוא על ידי אותיות התורה והתפלה, שידבק מחשבתו ופנימיותו לפנימיות רוחניות שבתוך האותיות בסוד (שיר השירים א׳:ב׳) ישקני מנשיקות פיהו, דבקות רוחא ברוחא, וכמו ששמעתי ממורי (בתהילים ס״ח:י״ד) אם תשכבון בין שפתים וכו' וכתבתי מזה במקום אחר:
(בן פורת יוסף דנ"ט ע"ד)
(בן פורת יוסף דנ"ט ע"ד)
כתר שם טוב
מהבעש"ט. שמרוב ענותנותו של אדם גורם שנתרחק מעבודת הש"י שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם ע"י תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות וגם המלאכים ניזונין ע"י תורתו ותפלתו שאלו היה מאמין זה כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה מרוב כל והיה נזהר בכל אות ותנועה ומלה לאומרה כדקא יאות. וגם לתת לב אל מה שאמר שלמה ע"ה (תהלים סח, יד) אם תשכבון בין שפתיים שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא אומרה בתורה ותפלה בד"ו. ואם ישים אליו לבו בוודאי מי הוא זה האיש אשר לא יאחזנו רתת וזיע שהמלך גדול ונורא שומר ושוקד על שפתים של אדם נבזה חדל אישים. והוא מעין שארז"ל (גיטין נו, א) ענותנותו של ר' זכריה גרם חורבן כו' כך האדם ראוי לשום לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו עושה רושם למעלה למעלה בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לש"ש משא"כ כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם עסקי למעלה ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת ז"א כי האדם ע"י מעשיו הטובים הוא דבוק בו ית' ממש וכמ"ש והלכת בדרכיו וע"י שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות וכמ"ש (אבות ב, א) דע מה למעלה ממך ר"ל ממך תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה וז"ש (דברים יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך: