Комментарий к Ийова 37:1

ויתר. ויקפוץ כמו לנתר בהם על הארץ (ויקרא י״א:מ״א) וזו היא שלבו תוהה:

אף לזאת. אף לפלאי המקום אשר יפעל בעת ירידת המטר עם כי היא הקטנה שבפעולותיו מ״מ אף עליה יחרד לבי ויקפוץ ממקומו לגודל התמהון:

ויתר. ענין קפיצה ודלוג כמו לנתר בהן על הארץ (ויקרא יא):

ויתר. ויעתק:

אף לזאת אחר שהגיע לדבר מן הרעם, יאמר, הלא הרעם הוא קול טבעי, והוא נחשב אצל ה' רק כהגה קל, וקול חלוש, ובכל זאת יתבהל האדם ויחרד מפניו מאד, וכ"ש שיתבהל אם ירעם ה' בקול של הנפלאות שהם למעלה מן הטבע, שהוא קול גדול ונורא, כאומר אם אינך יכול לעצור כח מפני הטבע החלושה איך תעצר כח לדרוש את הנהגתו המופלאת אשר היא למעלה מן הטבע, וז"ש הלא אף לזאת דהיינו לקול תרועת הרעם, הלא אף ממנו יחרד לבי ויתר ממקומו מפני הפחד:

ויתר. יעתק ממקומו:

אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. רז"ל במדרש פרשת אחרי דרשו על מיתת שני בני אהרן. והרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספר יקרא דשכבי דף נ"א האריך בזה והביא כמה מאמרי רז"ל בזה ופירשם. ועליהם פירש באורך כמה כתובים מסימן הקודם מפסוק מי פקד עליו ארצה עד פסוקים אלו ומה שנוגע לפירוש הכתובים בקצור אמרתי אעלה. מי פקד עליו וכו' שאיוב היה קורא תגר עליו יתברך. שאין בידו עון ולמה יביא עליו יסורין וא"ל אליהוא שאין להרהר אחר מדותיו כי מי האיש החכם אשר בארץ מתחת שיוכל לפקוד על מעשיו יתברך לעמוד בסודם ואפילו ימצא שהוא מרשיע את הצדיק מי יאמר לו פעלת עולה ח"ו שאין יכולת לאדם לבא עד תכונתו יען כי הן אל שגיא בחכמה אין חקר ולא אפשר שנדע ונכיר דרכיו שהרי אין לך דבר קשה בעולם לעיני בני אדם כמיתתם של נדב ואביהוא צדיקים גדולים בני אהרן שאין צדיק בארץ שיעשה טוב כמוהו נכנסו להקריב ומתו ונגלה סוד וטעם מיתתם שעי"ז יתקיים העולם כי יגרע נטפי מים יזוקו מטר לאדו אשר ע"י יזלו שחקים טל ומטר וירעפו לקיים אדם רב כל ימי עולם וא"כ כדאי היה ענין נדב ואביהוא לקיים אדם רב כי עיקר חיות העולם תלוי בזה כי בם ידין עמים לייסרם על ידי עצירת גשמים והן על כפים כיסה אור ע"י תפלה להביא מטר ויצו עליה במפגיע הכה"ג ביום הכפורים ויגיד עליו רעו כביכול השכינה שהיא אצלו ומקנה שהיו גשמי השנה קנויים לו אף על עולה עשן המערכה העולה וכל זה נמשך על ידי מיתת נדב ואביהוא שנתקדש הבית ושרתה שכינה למטה. אך יחרד לבי שמענו קולו שאמר לא יהיו בניו של אהרן דומים למטהו על זה אני תמיה שיצא מפיו הגה כזה. אמנם גם על זה יש לומר שאין כונת הקול כמתמיה אלא רצה לגלות ישרותו לבני אדם ואור משפטו שיתגלה על כנפות הארץ. זהת"ד בקצור והמעיין שם יראה מאמרי רז"ל ופירושיו חכו ממתקים ומשם באר"ה:

אף לזאת יחרד כו'. הנה אמרו רז"ל איך טיטוס נכנס לבית קדש הקדשים לעבור עבירה ונכנס בשלום ויצא בשלום ונדב ואביהוא נכנסו לבית קדשי הקדשים ויצאו שרופים וכן כתב המתרגם התנבא על נדב ואביהוא ואמר אף לזאת כו' והלא כמו זר נתשב מי נתן בני אהרן בכאן אך הוקשה למו כי אומרו אף לזאת כו' לא יצדק אם לא אם היה אומר תחלה שיחרד לו על דבר אחד ואמר אחר כך אף לזאת יחרד לבי כמו על הקודם אך לא חרד על דבר תחלה ועוד שגם פה לא הזכיר על מה חרד לבי כי הפסוק שאחריו אומר שמעו שמוע כו' הוא דרך ציווי על מה שאמר ולא סיפור על מה חרד על כן אחשוב דרשו על דרך גזירה שוה כדרך המדרש והוא כי נאמר שם בזאת יבא אהרן אל הקודש כו' ונאמר כאן לזאת הוא על דבר ביאה אל הקודש וראה לדרוש על זאת האמור בביאת מקדש משני טעמים אחד שאין חרדה על ענין שנאמר בו זאת אם לא על ביאת נדב ואביהוא עוד שנית כי מלת אף מיותרת ובלי הבנה כי לא סיפר שחרד על דבר אחר עתה שגם חרד על זאת אך ניתנה תיבה זו לידרש והוא כי אמר היות אף צף לזאת היא ביאת מקדש משא"כ לאחרת היא של טיטוס יחרד לבי ויתר ממקומו על האחרת והענין כי אחר שסיפר מפרטות השגחתו יתברך כענין הגשם שממנו למד ליתר דברים אמר כי בזה בלבד יחרד לבו כי לא השיגה דעתו על מה עשה ה' ככה: ועל דרך הפשט יאמר מקושר עם פסוקים שאחריו בשום לב אל כפל אומרו שמעו שמוע וגם אין פסוק מתקשר עם פסוק לא למעלה ולא למטה והוא כאשר נקדים הקדמות ידועות ממאמרי רז"ל א' מאמר ר' יוחנן במדרש חזית והוא כי כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך. שני הלא הוא כי הדבר הנעשה על פי דבורו יתברך הבל פיו ממש הוא המהוה אותו כאשר הארכנו בזה במקומות רבים והוא ענין בעשרה מאמרות נברא העולם כי בהם ממש נברא והוא מאמר הכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם הנה כי בהבל פיו הוא רוח פיו המתפשט בדבורו נתהוו כל צבאם והוא גם כן מאמר הנביא כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב כו' כי אם עשה את אשר חפצתי כו' הנה כי הדבור היוצא מפיו יתברך הוא השליט והעושה את הכל ואין זה כי אם שנעשה מלאך וממוצא דבר נשכיל ונדע כי גדול כח איכות המלאך ההוא מיתר מלאכים כי הוא מאיכותו יתברך מה שאין כן משרתיו יתברך שמעולם המלאכים המה. עוד שלישי כי ידענו כי קולו יתברך אמרו רבותינו ז"ל במתן תורה שהיה קולו יתברך הולך מסוף העולם ועד סופו שהוא שאור קדושתו היה מתפשט בכל כללות העולם לקיימו. עוד רביעי ידענו מרז"ל במדרש רבה כי במתן תורה שכל ישראל שמעו כל דבור ודבור כל אחד ואחד שמע לפי כחו והענין כי אין ספק שלא הוכנו כל ישראל במדרגה אחת על כן גם שכולם שמעו כל אחד בא לו ממדרגת השגתו. ונבא אל הענין אמר אליהוא הנה הגדתי כי כל העולם השפל מתנהג בהשגחתו יתברך כאשר סיפר מענין הגשמים אמר עתה הנה ממאמרי אלה אפשר יצא עתק מפיכם לדבר ולומר כי אם כן אפוא נמעט חלילה מגדולת רוממותו יתברך כ"א רם ה' איך שפל יראה בגשמות העולם הזה על כן בא ויאמר הביטו וראו גדולת איכותו יתברך כי הלא אין צריך לומר אשר יזכה לשמוע קולו שיכיר ענינו ויחרד ויתר לבבו כי אם אף לזאת שאני מספר בפי הענין הזה יחרד לבי ויתר ממקומו ומה גם אשר יזכה לדבר בו ושמוע קולו: