וְהִנֵּ֧ה אֲנָשִׁ֣ים עֹבְרִ֗ים וַיִּרְא֤וּ אֶת־הַנְּבֵלָה֙ מֻשְׁלֶ֣כֶת בַּדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־הָ֣אַרְיֵ֔ה עֹמֵ֖ד אֵ֣צֶל הַנְּבֵלָ֑ה וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיְדַבְּר֣וּ בָעִ֔יר אֲשֶׁ֛ר הַנָּבִ֥יא הַזָּקֵ֖ן יֹשֵׁ֥ב בָּֽהּ׃
И вот, люди прошли мимо и увидели, что на дороге брошена туша, и лев, стоящий у трупа; и они пришли и сказали это в городе, где жил старый пророк.
מלבי"ם
ואת האריה עומד אצל הנבלה וזה היה חידוש בעיניהם כי הארי לא יטרוף ויניח, ואת החמור לא ראו שעמד מן הצד, כמו שת"י והחמור עומד אצלה קאים לקבלה, וידברו בעיר אשר הנביא הזקן יושב בה וזה היה בהשגחה שלא ספרו זאת במקום אחר רק בעיר הזאת, יען שהנביא הזקן בה, כדי שיקבר בכבוד ושיהיה קברו למזכרת באחרית הימים כמ"ש לקמן (ב' כ"ג י"ז):
אלשיך
והנה לדעת האומרים מרז"ל כי הנביא הזקן הוא מיכה אם דעת בעל מאמר זה הוא כדעת האומרים מרז"ל פ' חלק כי מיכה הוא שבע בן בכרי הוא נבט אבי ירבעם יהיה כי על מה שסופר לו שעשה לבנו כיוון להעבירו להענישו בלחם אשר הוא אוכל בביתו כאשר היה ואם דעת האומר שהוא מיכה אינו סובר שהוא נבט כפשט הפסוקים יתכן כי לטובה כיוון כי הלא ארז"ל למה לא נמנה מיכה עם אשר אין להם חלק לעולם הבא מפני שהיתה פתו מצויה לעוברים ושבים הנה כי עם שהיה עובד עו"ג היתה לו מצוה זו לשם שמים רצויה לפניו יתברך ועל כן לא יפלא אם להאכילו להמשיך מצותו לא חש לשקר כאשר לא היה חש על העו"ג והיה עושה מצוה זו ויצדק בזה מאמר ר' יוחנן האומר גדולה לגימא שבזכות מה שהאכילו זכה לנבואת אמת מאת ה' מצורף לזה כי יתכן שלא חשב שיענש איש האלהים כי הן אמת שנצטווה שלא לאכול לחם ולא לשתות מים בשליחות ההיא אך הוא בלכתו ועודנו בעיר ההיא ואחר שכבר שב והחזיק בדרך לשוב אל ארצו הרי הוא כאלו גמר שליחותו ההוא ועתה שחוזר לדבר אחר שהוא לזכות את הזקן בהכנסת אורחים ענין אחר הוא וחשב הזקן שענין אחר הוא ולא יענש על ככה נמצא כי לדעתו אין רעתו כי אם שהיתל בו לאמר שמלאך אמר לו בדבר ה' וזה יהיה כי נראה לו כי כאשר מותר לשנות מפני השלום כך מותר לשנות מפני גמילות חסדים ועל כן זכה להנבא אמת בשם ה' ולשם שמים כיון וזה מאמרו לך אתי הביתה כו' לומר כבר נגמר שליחותך ועתה הליכה חדשה היא לדבר אחר וזהו לך אתי הביתה ועל ידי כן לא תאסר אכילתך ואכול כו' ואומרו הביתה בשני ההין והיה די יאמר ביתה שהוא כאומר לבית כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה אך כיוון פנימ' חדר בחדר ע"ד אומרם ז"ל לשאולה באמבטי התחתונה שבשאול על היות למ"ד בראשה וה"א בסופה והענין להאכילו בהחבא פן ירגיש המלך ויכעוס באומר בביתי לא רצה לאכול ובבית עובד עו"ג כמוהו הוא אוכל על כן אמר הביתה שהוא בהחבא.
אלשיך
והנה איש האלהי השיב כהוגן ואמר אשר אמרת לך אתי הביתה לא אוכל לשוב וכן אשר אמרת הביתה לא אוכל לבא שהוא להכניס וכן לא אוכל לחם כו' והטעם לענין אוכל הוא כי דבר אלי בדבר ה' שהוא דבר מלאך מפי ה' לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים ואשר אמרתי לא אוכל לשוב ולא אוכל לבא הוא כי גם זה צויתי כי נאמר לי לא תשוב בדרך אשר הלכת בה ואם אשובה עמך נמצאתי שב בדרך אשר הלכתי בה ומכל שכן לבא תוך ביתך כי אם אפי' בדרך שהוא חוץ לעיר אשר טומאת העו"ג בה נאסר עלי מה גם עתה ליכנס בקרב בית יושביה.